אירועי הגאווה בעיצומם, כאשר המוכר והגדול מביניהם כבר עברנו - מצעד הגאווה בתל אביב. אבל אם נשים את כל האירועים והחגיגות בצד, יש דבר חשוב הרבה יותר - דור העתיד של הקהילה הגאה, בני הנוער הגאים שבארון או לא בארון שחווים אלימות ופגיעות שונות במוסדות החינוך ובמפגשי נוער אחרים כמו במגרש הספורט אחר הצהריים, ברחוב ובגדול מקומות לפגיעה זה לא דבר שחסר.

בתור אחד שהביא בכיתה יב', לאחר נסיונות של שנתיים ברציפות שלא הצליחו, את חושן, אני חייב להגיד שזה הדבר הכי טוב שעשיתי, לאו דווקא בשביל הבית ספר שלי בזמנו, אלא בשביל ההרגשה האישית שלי, שהצלחתי לעשות שינוי תודעתי, בעיקר אצלי - כי למדתי המון, אבל גם כי הצלחתי להביא את אנשי חושן להסביר ולדבר על הנושא שלא תמיד היה לי קל לדבר עליו. זה שאנשים הקשיבו, עשה לי את זה יותר מכל.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• לראשונה: כסוך עבודה בין מקדונלד'ס לעובדים
• צפו: נער נחשב לאליל בגלל זנבו
• תעשו לנו לייק - בפייסבוק!

במסגרת שיתוף פעולה של "הבצפר" וארגון חושן - מרכז ההסברה של קהילת הלהט"ב בישראל, תלמידי קורס 'קופי' של "הבצפר" הגישו תסריטים לקמפיין שייצג את המסרים העיקריים של המרכז, כאשר הארגון הפיק את הסרטון הנבחר. הסרטון שנבחר עובד לסרטון ויראלי מייצג של הארגון, המביע את המסרים העיקריים וממוקד בגיוס תרומות.

את הסרטון הנבחר כתב עידו כהן בן ה-28 מתל אביב שמנהל מחלקת דיגיטל, במטרה להראות כי אין הבדל בין לזרוק תינוק לבין להשליך ילד או ילדה מהבית, רק בגלל שהם להט"בים. "התגובות היו מאוד חיוביות והרגשתי שהוא חייב להצטלם" סיפר כהן לפרוגי על התגובות שקיבל מהכיתה, עוד לפני שנבחר בכלל. על הזכייה הוא מספר שהסרטון "מייצג ארגון גדול שפועל ליצור את השינוי שמתואר בסרטון". אגב, תלחצו Play:

לאחר שהסרטון הופץ ושוחרר, כהן מספר שהוא הופתע מכמות השיתופים והויראליות שהסרטון צבר: "לדעת שאנשים שמכירים אותי משתפים אותו בלי לדעת שאני עומד מאחוריו. באופן גורף התגובות אנשים אמרו לי שהם הזדעזעו ממנו לטובה כי הוא גורם להם לחשוב על הנושא. זה נושא מערער ובועט. כיום אני בשכבת גיל שבה הרבה מחברי כבר הורים לתינוקות או בתהליכי הורות, והסרטון טלטל אותם לגמרי. כמה אמהות אמרו לי שהן היו על סף דמעות. אני שמח שהסרטון הצליח לגעת בדיוק בנקודה הזאת אצל מרבית האנשים. סימן שהוא עובד ומעביר את המסר".

ומה בנוגע לתגובות שליליות?
"היו גם המון תגובות שליליות שיצא לי להיתקל בהם, אבל הם לא קהל היעד שלי. אני כן מקווה שהצלחתי לטלטל קהל גדול ואמביוולנטי, שלא עוסק בנושא הזה ביום יום או שכן היו לו קצת דעות קדומות על הקהילה הגאה - אבל היום כבר חושב קצת אחרת".

בהשראת מה התסריט נכתב?
"בהשראת הסיפור האישי שלי ובהשראת חניכים שלי. אני אמנם לא נזרקתי מהבית כשיצאתי מהארון והמשפחה והחברים קבלו אותי בצורה הכי טובה שאפשר, אבל בכל אחד מאיתנו קיים הפחד מפני זריקה ודחיה על ידי החברה. זה פחד שקונן אצלי שנים וגרם לי לצאת מהארון בגיל מאד מאוחר. אני מדריך כבר שנתיים באיגי, ארגון הנוער הגאה, ויוצא לי לעבוד בצורה ישירה עם נוער גאה בארון. אני עד לסיפורים קשים רבים והיה לי חשוב ליצור מהמקום הזה".

"כשכתבתי את התסריט, ניסיתי לפנות לקהל ה"אמביוולנטי" כמו שאני קורא לו. לרוב סרטונים וכתבות שקשורות לקהילה הגאה מדברות ברובן לקהילה הגאה בשפה של הקהילה הגאה. נדירים הסרטונים שמדברים בשפה אחרת לקהילה הסטרייטית. בסופו של דבר כשעושים הסברה, במיוחד אם מדובר בארגון כמו חושן שזה תפקידו, עלינו לדעת לדבר לקהלי היעד בשפה שלהם. במקרה הזה, חושן פועל לשינוי ולהסברה בקרב הקהילה הסטרייטית - והיה לי חשוב לדבר לקהל הזה בשפה שלו, בגובה העיניים. הסיפור שמסופר בסרטון הוא קצר מאד וגורם להזדהות בקרב כל אחד שיצפה בו - סיפור על תינוקת שגדלה להיות ילדה שעושה דברים של ילדים ואז נערה שעושה דברים של נערות - עד כאן הסיפור הקלאסי של כולנו. אבל אז מגיעה השבירה ברגע שכתוב שהיא יוצאת מהארון - והיא מושלכת לאשפה באחת. אני רוצה להאמין שכל צופה סטרייט שהגיע עד לנקודה הזאת כבר הפך להיות למעורב רגשית, וברגע שהוא רואה את התינוקת "נזרקת לפח" - הוא אמור להבין שאין הבדל בין נער או נערה להטב"ים שנזרקים לרחוב בגלל נטייתם המינית לבין תינוק שעדיין לא מבין את המושג הזה".

בכל פעם שנצפה בסרטון, אנחנו נזדעזע, אבל לא באמת נקום ונעשה משהו. לא באמת נאבק. ובאיזשהו מקום זה אולי בסדר כי יש מי שיאבק במקומנו, אבל אל תתנו לבריונות לצמוח. אל תתנו לעצמכם להיפגע ולהסתתר. את חושן אני הזמנתי לבית ספר באיזשהו שלב בשבילי ובשביל האנשים האחרים שהיו בארון. כדי שיהיה מי שיוכל לחנך בשבילם ולדבר על הנושא שהוא בכלל לא פשוט בשבילם.