"אנחנו שפני ניסוי", אמרו לי כמה מהחניכים שלי שעומדים להתחיל את התיכון בעוד כמה שבועות. הרפורמה (בה' הידיעה) של שר החינוך, הרב שי פירון, תתחיל בשנת הלימודים הקרובה, ותכלול שינויים נרחבים בבחינות הבגרות ובמבנה תעודת הבגרות. מצד אחד שינויים באמת משמעותיים, בעלי השפעה נרחבת על אותם תלמידים. מצד שני, אין פה שום פתרון של הבעיות המשמעותיות של מערכת החינוך. בנוסף, מצטרפות כל כך הרבה בעיות, כל כך הרבה חששות ופחדים.

עיקרי הרפורמה בקצרה: פרט למתמטיקה ואנגלית, יהיה ניתן להגביר רק עוד 2 מקצועות (למעט בחינוך הטכנולוגי, שם תתאפשר הגברה גם של מקצוע שלישי שייחשב כפרוייקט גמר של 5 יח"ל), אסור להיבחן בבחינות בגרות בכיתה י, חובת לימוד יח"ל אחת במקצועות המדעיים, ביטול מועדי החורף, מעבר לבחינה באמצעות עבודות (כאשר חלק מהציון יתקבל מעבודה), "אישכול" המקצועות (כלומר כל כמה מקצועות ירשמו כציון אחד) ועוד. נציין שכרגע עדיין לא ניתן להתקבל לאוניברסיטה ללא בחינה פסיכומטרית, ושרפורמה זו עדיין בתהליכים.

השינויים והבעיות

הגבלת מספר המגמות –שינוי מיותר! מעט מאוד ילדים מגבירים יותר משתי מגמות, אז על רוב התלמידים השינוי לא משפיע. על אלו שכן, הם בדרך כלל תלמידים מצטיינים, ומה שיקרה זה שבעצם נפגע בחזקים. אמרנו צמצום פערים, אז למה לפגוע באותם תלמידים ולא להעלות תלמידים חלשים יותר למעלה?

אני מכיר את הטענה, תלמידים מעמיסים על עצמם. אז האמת היא, שתלמידים שלוקחים יותר יחידות לימוד ו״מעמיסים על עצמם״, עושים את זה כי הם נהנים, וכי הם אוהבים את מה שהם לומדים. התלמידים שלוקחים יחידות אקסטרה עושים את זה כי הם, וכמובן גם המערכת שסובבת אותם, חושבים יחד שהם יכולים לעמוד בכך. יכולים להצליח להתמודד עם העומס, וכמובן גם להגיע להישגים הגבוהים ביותר דווקא במקצועות האלו. המקצועות הנוספים ממש לא מעמיסים על אותו קומץ תלמידים.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• "חשבו שסרטן זה מדבק ולא רצו להתקרב אליי"
• ללמוד בכור האטומי: רשימת בתי הספר הכי מיוחדים בארץ
• חולת סרטן לא הגיעה לבית הספר, האמא בדרך לכלא
• תנועות הנוער בפרויקט "לוכדים את הגזענות ברשת"

כן, יש עומס, אבל הוא ממש לא מגיע ממקצועות הבחירה. הוא מגיע אומנם ממקצועות החובה, אבל ברור שאין ספק שאי אפשר בלעדיהם. אז כדי להפחית את העומס מתלמידים, קיצצתם מהמקצועות שבהם הם נהנים. כדי להעלות את ההישגים של התלמידים, קיצצתם להם את המקצועות שבהם הם הכי טובים. רק לי זה לא מסתדר?

פגיעה נוספת ולא פחות גרועה – זהו הסוף של תוכניות המצטיינים. יש הרבה תוכניות מצטיינים שמזכות ביחידות לימוד, ונחשבות בעצם לעוד מגמה, גם אם הן לא נלמדות בתוך בית הספר. תוכניות בפיזיקה, בכימיה, בביולוגיה, במתמטיקה, במחשבים, ברובוטיקה. רוב התלמידים יעדיפו להשקיע בבית הספר ובתעודת הבגרות שמהווה את כרטיס הכניסה לחיים ולאוניברסיטה, מאשר בתוכניות המצוינות, שאומנם תורמות ומקדמות אותך, אבל לא בטוח שיעזרו לך בהמשך. זה נזק עצום לתלמידים, ונזק עצום לחברה הישראלית שעלולה להפסיד את טובי המוחות, מצוינות, דברים כל כך חשובים שהיא נואשת להם.

גם את ההחלטה הנוראית על ביטול הבגרויות בכיתה י' הזכרתי. אני אדגים את הבעיה בעזרת תורת היחסות של איינשטיין: הכל יחסי. מה זאת אומרת? שאם לדוגמא נקבל 1,000 שקלים כשיש לנו בחשבון 100 שקלים, זה יהיה הרבה. אם נקבל 1,000 שקלים כשיש לנו בחשבון עשרה מיליון שקלים, זה יהיה מעט. עוד דוגמא?

שלוש בגרויות בכיתה י', כשאין בגרויות אחרות, הן לא נוראיות. אבל אם נעביר אותן לכיתה י"א, שם יש לחלק מהתלמידים 10 בגרויות, זה המון, וזה יכול להיות הקש שישבור את גב הגמל. גם 3 בגרויות בשנת הבגרויות הראשונה שלך, עדיפות על 13 בגרויות בפעם הראשונה. צריך קצת להתנסות ולהבין בהתחלה איך הכל עובד, ועדיף להתחיל במשהו פשוט ולא סתם לקפוץ למים. בקיצור, עוד רפורמה שתנמיך את ההישגים של תלמידים, עוד רפורמה שתביא להלם, לפגיעה קשה. ופה לא מדובר רק במצטיינים, אלא בהרבה יותר תלמידים. המון.

הבעיה העיקרית היא שהרפורמה מנסה להפוך את מטרת הלמידה ל"למידה משמעותית", כלומר למידה לצורך למידה, הבנה, למידה חווייתית בכדי לצבור ידע שיעזור בחיים. לגרום לכך שלא נלמד לצורך הבגרות (ואחר כך נשכח הכל), אלא לצורך החיים. הכל טוב ויפה, אבל משמעותה של תעודת הבגרות נשארת אותו דבר. הבגרות הייתה ועודנה כרטיס הכניסה לאוניברסיטה. כדי להתקבל ללימודים אתה צריך תעודת בגרות, אז מה זה משנה אם זה מבחן אחד או שניים? מה זה משנה אם זה עבודה או מבחן? אגב אם כבר הזכרנו, ברוב מקצועות הלמידה כוללת עבודה לבגרות שנבדקת על ידי בוחן חיצוני, מעבדות ועוד, או בשתי מילים – "למידה משמעותית". כלומר, הנושא הזה קיים במערכת כבר שנים רבות.

אבל אם נחזור לנושא, המצב שנוצר הוא שלכל אחד יש הזדמנות אחת להשיג ציון במקצוע. יש הרבה פחות הזדמנויות לקבוע את גורלנו (ומדובר בקביעת גורלנו- האם תתקבל ללימודי המקצוע שאתה רוצה או לא). גם ביטול מועדי החורף בכיתה י"א, יחד עם צמצום מספר המבחנים, יגרמו לתוצאה הפוכה – המון תשומת לב תוקדש למבחן אחד, הרבה יותר ממה שהוקדש לשני המבחנים גם יחד. אין הזדמנויות לשפר, אין חלוקה של החומר, אין חלוקה של הזדמנויות. מבחן אחד - או שאכלת אותה או שהצלחת. ואם אכלת אותה, אז אכלת אותה, ותצטרך להשקיע אלפי שקלים ושנה מהחיים לנסות להציל את עצמך ואת הקריירה.

ותחשבו מה יקרה אם תבוטל הבחינה הפסיכומטרית (למרות שברור שאפילו אם הרפורמה בנושא תצא לפועל, הבחינה תבוטל רק לתלמידים מסוימים שגם ככה היו מוציאים ציון גבוה בבחינה) – כל המשקל יעבור לבחינת הבגרות. לחץ אדיר על תלמידים, התרכזות במבחן גורלי אחד ועוד. ואם יהיו עוד בחינות בגרות כמו שהיו במתמטיקה בקיץ 2013, יהיה פה עניין של יותר מזל משכל.

ועוד לא הזכרתי את האשכולות, שזה אומר שהציון של מקצועות מסוימים יאוחדו. לשון וספרות – ביחד. היסטוריה ואזרחות – ביחד. תנ"ך יהיה יחד עם תושב"ע, מחשבת ישראל ולימודי דתות. עצוב שצריך להגיד את זה, אבל לשון וספרות זה לא אותו דבר, ואי אפשר לתת להם ציון משותף. היסטוריה ואזרחות הם שני דברים שונים לחלוטין. אי אפשר להתנהג אליהם כאילו הם אותו דבר. הצעד הראשון הוא ציון משותף, הצעד הבא עלול להיות מבחן משותף, וזה כבר לא הגיוני לחלוטין.

ולא דיברתי על חובת לימוד מדעים. לא כל אחד יכול ללמוד מדעים, ולא כל אחד צריך את זה לבגרות. יש דברים בסיסים שצריך לדעת ואותם צריך ללמוד ביסודי ובחטיבת הביניים, אבל לא כל אחד צריך מעבר לזה. אני חושב שללמוד מדעים זה חשוב מאוד וכל אחד צריך לדעת, בקווים כללים, איך העולם שלנו עובד, אבל לא כל אחד יכול להסתדר עם החומר של התיכון. מי שיכול ללמוד מדעים ילמד, מי שלא – ילמד בחטיבה.

בדרך כלל אומרים "מעז יצא מתוק", אבל הפעם "ממתוק יצא עז". מערכת החינוך בארץ טעונה שיפור רציני. אבל שיפור כזה הוא תהליך מורכב וארוך, ודורש פתרונות עמוקים ומורכבים, הרבה יותר מהרפורמה הנוכחית. זה תהליך שדורש את שינוי משמעות תעודת הבגרות מבחינת האוניברסיטאות. הוא דורש העמקה של לימוד חוויתי (ובחינה באמצעות עבודות היא בהחלט הדרך לשם, אבל רק ההתחלה), עידוד פרויקטים למצטיינים (ולא פגיעה בהם, כמו שעלול לקרות פה), הפחתת העומס והלחץ (ולא הגברה שלהם, כפי שקורה פה) ועוד הרבה מאוד נקודות.

אבל לפני כל זה, חשוב לזכור – מדובר בתלמידים. בילדים. כל שינוי עלול להשפיע רבות על עתידם, על עתידנו. כל רפורמה בעייתית עלולה להמית חורבן. צריך להפסיק להתנהג אליהם כמו שפני ניסוי. כשמה שהצגתי פה יתממש, זה יפגע בשנתון שלם, בעשרות אלפי בני נוער. ובעתיד, עשרות אלפי מועמדים לאוניברסיטה, שיתמודדו מול שנתונים אחרים, וככל הנראה עם בגרויות טובות יותר. זה נזק עצום לאותם שפני ניסוי.