דעה: "בואו לא נתעסק גם אנחנו בלשנוא את עצמנו"
המתח סביב חומת הפרדה בבית ספר בבית שמש, רק משקף את מה שאנחנו מרגישים כבר זמן רב- מתח בין חרדים לחילונים. אולם כתבתנו שחר שעיר, מאמינה שניתן למצוא בבעיה דווקא הזדמנות להיכרות וקבלה של הצד השני
בעקבות מחסור בכיתות לתלמידות חרדיות הוקמה בשבוע שעבר חומת הפרדה באמצע בית ספר חילוני בבית שמש, ותלמידות חרדיות נכנסו ללמוד בחלק ממבנה השייך לבית ספר. ההורים זעמו, משרד החינוך הגיש תביעה ונערך דיון בנושא ביום חמישי האחרון בבית משפט השלום בירושלים, שהחליט שאין לו את המסכות לטפל בעניין והעביר את הדיון לבית המשפט המוזי המשמש גם כבית משפט לעניינים מנהליים. היום, (א') נדחתה בקשת משרד החינוך לצו ביניים שמטרתו להוציא באופן מיידי את התלמידות החרדיות מבית הספר, מה שאומר כי התלמידות ימשיכו ללמוד במבנה זה עד הדיון המכריע בעוד חודשיים. מה כל הסיפור הזה אומר עלינו בתור חברה?
כשיש מחסור בכיתות התגובה המתבקשת מן הסתם היא הוספה ופתיחת חדשות. בבית הספר המדובר בבית שמש, "שפות ותרבויות" הסיפור נלקח צעד אחד קדימה. לדעתי, הוספת הכיתות החרדיות לבית הספר החילוני, שנמצא בלב שכונה חרדית, כל עוד הוא לא מערער את אופי בית הספר, מעשה לגיטימי. אך הכיוון שאליו לקחו את זה, קצת פחות.
עוד במדור החדשות של פרוגי:
- עולים מחו"ל – כדי ללמוד בדרום
- דעה: "הדימוי העצמי הוא קריטי בגילאים אלו"
- "יהודים, מלחמה, ירושלים": מה הנוער בעולם חושב על ישראל?
בצל המתיחויות הרבות שנוצרות בין חרדים לחילוניים בתקופה האחרונה, דווקא כאן זה המקום ליצור הזדמנות נוספת בין תושבי העיר וחברות אמיתית בין הילדים על סמך תכונות אופי ותחומי עניין משותפים, ולאו דווקא על פי מידת האמונה הדתית, דבר שלא מתאפשר הודות לחומה הדומיננטית בבית הספר. באמצעות החומה ניתן לראות שאין כוונה ליצור חיבור בין הילדים, אלא הפרדה ברורה בינהם.
החומה היא לא אחרת מאשר תוצר של מתיחות עמוקה בין החילונים לחרדים ששוררת בחברה שלנו. מכתבות בעיתונים וביקורות שוטפות על התנהלות הצד השני, עד פגיעות פיזיות באחר.
החרדים טוענים שמדינת ישראל הוקמה לפני הכל, כמדינה יהודית. עלינו לשמר את יהדותנו, אחרת במהרה נאבד את הדבר שמייחד אותנו, הזהות שלנו. מהחילונים לעומת זאת עולות טענות לפיהם מתרחשת כפיות דתית, מחוסר בתחבורה ציבורית בשבת עד בית הספר בבית שמש לדוגמה, שבמהרה עלול לאבד את אופיו כחילוני.
איך אנחנו בכל זאת יכולים לחיות פה ביחד? בעקרון הנוסחה די פשוטה, שכל צד ימשיך לדבוק באמונתו כל עוד לא יפגע כמובן בצד האחר, דבר שלא כל כך מתאפשר כאשר כל אחד עסוק בלהצדיק את עצמו ופחות לקבל את הצד השני.
יש האומרים שאין כל מקום להוספת התלמידות החרדיות לבית הספר החילוני והוא לא התשובה למחסור בכיתות. לעומת זאת אחרים טוענים כי ההוספה לגיטימית והחומה בפרט, בסופו של דבר מתנהלים שני סוגי חינוך שונים ומכאן ההפרדה ברורה.
ומה אני אומרת? כשהאנטישמיות גואה בעולם ולא חסרים סיפורים חדשים על אנשים שלא מסמפתים אותנו יותר מדי, בואו לא נתעסק גם אנחנו בלשנוא את עצמנו. בואו ננצל את המצב הזה כדי לגרום להיכרות וקבלה בין כל השסעים בחברה. אחרי הכל אין לנו ארץ אחרת- לכולנו.