לפני כמה שנים כולנו הזדעזעו כאשר עלה הדיון הציבורי על הדרת נשים. כולנו כעסנו על זה שמכריחים נשים לשבת מאחור באוטובוס, על איסורים על שירת נשים, על יריקות על ילדות כי הן לא ״התלבשו צנוע״, על המנעות מפרסומות עם תמונות של נשים. כולנו זעקנו וקראנו נגד הדרת נשים במגזר החרדי, ובצדק. אסור להפלות אף אדם על שום רקע, בטח שלא על רקע מגדרי. אבל למען האמת, היה שם יותר מסתם שוביניזם קיצוני.

היה שם יותר מסתם אפליה. בניגוד, לדוגמא, למשכורות יותר נמוכות לנשים (בכל המקצועות, למעט דוגמנות וזנות), או לאפליה בקבלה לעבודה, מדובר כאן על אמירה נוראית. הגברים ראו בנשים אובייקט מיני, וזה חטא לפי השקפת עולמם. ולכן, כדי שהגברים לא יעברו שום עבירה, הנשים צריכות לסבול. האמירה הייתה שהנשים אשמות בכך שגברים רואים בהן אובייקט מיני. אני חושב שברור לכולנו מה לא בסדר באמירה הזאת.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• כישרון אחד בשבוע: יובל וין מ"רמזור" גם מנגנת ורוקדת
  
• אם כולנו מאובחנים, אולי הבעיה היא לא בנו?
• קבלו: עשרה דברים שאפשר לעשות בשעת חלון

והנה, התחילה שנת הלימודים, ושוב פעם מחאה על תלבושת אחידה. שוב בנות צועקות שחם להן במכנסיים ארוכים, וכמעט אי אפשר למצוא מכנסיים בגובה הברך. תכלס, במדינת ישראל חם. ושוב פעם, בחלק גדול מבתי הספר בארץ לא מקשיבים, ואוסרים להגיע בשורטס. ״זה לא צנוע״ הם אומרים. ובלי ששמנו לב, חזרנו למה שקרה שם, לדבר הזה שכולנו צעקנו נגדו.

מי שרואה בילדה עם מכנסיים קצרים אובייקט מיני, יש בו בעיה. הוא צריך לטפל בעצמו, ולא לכפות מכנסיים חמים ומגעילים על הבנות. אין שום דבר פסול בללבוש מכנסיים קצרים יותר. נכון, יש מכנסיים שחושפים איברים, וזה כבר באמת מוגזם, אבל עם שורטס רגילים אין שום בעיה.

אנשי מערכת החינוך היקרים, אם מפריע לכם שרואים בבנות עם מכנסיים קצרים אובייקט מיני (כן, זה אמור להפריע לכם), אז תטפלו בזה. תחנכו נגד זה, זה התפקיד שלכם. אבל אסור לחנך לזה שמכנסיים קצרים זה לא בסדר. כי אם זה לא בסדר, אז אחרי זה אפשר להגיד שזאת אשמתה שהיא נאנסה כי היא התלבשה חשוף מידי. כן, הכל מתקשר אחד לשני. אי אפשר להגיד שמותר להתלבש איך שרוצים ולבוש זה לא סיבה לאונס, ובאותה נשימה להגיד שאסור להתלבש איך שרוצים כי זה ״חשוף מידי״. חייבים לנקוט קו ולא לסטות ממנו - מותר לכל אחד להתלבש איך שהוא רוצה, וזאת לא סיבה לראות בו אובייקט מיני, נקודה. זה כולל שורטס, חולצות גזורות או מכנסיים עם קרעים, זה כולל טייטס ובעצם כל בגד שאותו רוצים ללבוש.

שכחנו גם שבבית ספר צריך ליהנות? אנחנו צריכים לבוא לבית הספר בכיף, לרצות להגיע לשם. ובית הספר צריך לעשות הכל בשביל זה, ולא לעשות דווקא כדי שנסבול. מותר לבוא לבית הספר גם בבגדים יפים שאנחנו אוהבים. לא צריכה להיות בעיה עם זה.

חוץ מזה, רק שיהיה ברור – ההגבלות האלו הן ההפך מלחנך. ברגע שבית הספר יסתיים, אנחנו נחליף לאיזה בגד שאנחנו רוצים. וככל שיגבילו אותנו יותר בבית הספר – כך הבגדים אחר הצהריים יהיו יותר "הפוכים" ממה שאתם דורשים. אם תאפשרו שורטס בגזרה נורמלית, אז הרבה בנות יקנו שורטס בגזרה נורמלית. אבל אם לא תרשו לבוא עם שורטס בכלל, לא יהיה למה להשקיע על שורטס נורמליים – והן יקנו רק מכנסיים ממש קצרים. אתם בסך הכל דוחפים את ה"בעיה" מתחת לפני השטח, מטאטאים מתחת לשטיח. לחנך זה לפתור את הבעיה מהשורש, לדבר על הנושא, לבדוק מה גורם לו.

אתם יודעים מה? זה הרבה יותר מזה. מדובר פה על אמירה הרבה יותר נוראית, שככל הנראה לא מתכוונים אליה. האיסור על תלבושת מסוימת אומר "אלו תלבושות שאסור ללבוש. אלו תלבושות בעל אופי מיני". זה לא רק סתם לא לטפל בבעיה, אלא להעמיק אותה עוד יותר. זה להגיד שברגע שרואים לך את הברך, או את הכתף, או את הפופיק – את אובייקט מיני. אחרת, למה לאסור על זה?

אבל זאת מערכת החינוך שלנו. אותה מערכת חינוך שמשעה מורה, כי תלמידים שלה חיטטו לה בטאבלט ומצאו תמונות עירום שלה. כן, הכל מתקשר אחד לשני. התלמידים אשמים ואותם צריך להעניש - ואת המורה לפצות. לא שיהיה אפשר לתקן את הנזק האדיר שנגרם לה, אבל לפחות משהו לעשות. זאת אותה אידאולוגיה פסולה. והיא לא פסולה רק בעיניי, אלא גם בעיני מי שנוהג לפיה. זעקתם נגד הדרת נשים, קריאתם נגד האשמת הקורבן – בתי הספר מעודדים את אותם רעיונות בדיוק.