בכל השנה אנחנו עושים דברים רעים ודברים טובים, יום אחד שבו אנחנו מבקשים סליחה מכולם אולי מצליח להשקיט את המצפון אבל לא את הטינה. מי מאיתנו לא זוכר דבר רע שהחבר עשה לנו בשנה שעברה? יום כיפור זה לא דבר שעוזר לשכוח, וגם אם כן רק לחודש תשרי ולא יותר.

כשאנחנו טועים ופוגעים במישהו חובתנו היא להתנצל וכל השנה שלנו צריכה להיות מורכבת מהרבה התנצלויות קטנות, זהו עניין מוסרי שלא קשור לאמונה. בקיצור, אדם טוב לא צריך לרצות לייסר את עצמו.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• שומרים על עצמנו ביום כיפור: מהם הנחיות הבטיחות?
• צפו: הנשיא במחווה לילד שספג הקנטות 'הומו'
• איך נראה כדור בייסבול שמתפוצץ?

כשיום כיפור מתקרב אני עושה חשבון נפש עם עצמי - במי פגעתי? ממי אני צריכה לבקש סליחה? זאת הזדמנות מצוינת לבנות מחדש גשרים שנשרפו, לחדש קשרים ישנים ולפתור ריבים שטותיים מהעבר. שום דבר מהדברים האלה לא אומר שאני צריכה לצום. אם התנצלתי וביקשתי סליחה מהאנשים בהם פגעתי, למה שאצטרך לבקש סליחה גם מאלוהים?

© נועה ריינה

אבל לפני העניין המוסרי, לעולם לא אצום בעיקר בגלל שלא ארצה להעביר את הגוף שלי ייסורים. קיבלתי גוף בשביל שאוכל להשתמש בו, להנות ממנו ובין השאר בשביל לשתות ולאכול. אני לא ארצה לסבול בגלל עניין דתי, אני לא ארצה לגווע ברעב בגלל הזדהות עם חלק יותר הדוק בציבור. אני רואה איך הגוף מתחבר לנפש, ודווקא הדרך לבקש סליחה מתחילה בנפש בריאה שנמצאת בגוף בריא, לא בגוף עם מחסור בחומרים חיוניים כמו אוכל ומים.

אחד הדברים האהובים עליי ביום כיפור הוא השקט, וזה דבר שעליו אני לא אהיה מוכנה לוותר. עד שיש לי יום שקט עם כבישים ריקים שבו אוכל לעשות טיול באופניים כמו שרציתי ולא הייתה לי הזדמנות לעשות כל השנה, עד שיש לי זמן לעצמי שבו אני יכולה לעשות מרתון של כל הסרטים שאני אוהבת, שאני יכולה להקדיש בו יותר זמן למטבח ולבישולים, למה שאני אנצל את הזמן הזה בסבל?

אני אוהבת את יום כיפור, את האווירה הנעימה, את בית הכנסת ואת השקט ברחוב שמופר על ידי ילדים קטנים על אופניים עם גלגלי עזר וההורים שלהם שלבושים בחולצות לבנות. אסכם בתקווה שכל אחד יעשה עם עצמו חשבון, יחשוב למה הוא בעצם צריך לצום. אם יש סיבה כנראה שיום אחד בלי אוכל לא יספיק. שתהיה לכולנו שנה טובה שמלאה בסליחות קטנות.