שוחחתי השבוע עם חבר טוב. "נמאס לי מכל התקופה הזאת של החגים", אמרתי לו. "עד שסוף סוף התרגלנו לכך שנגמר החופש הגדול והתחלנו את השגרה והלימודים, הגיע ראש השנה. התחלנו שוב את השבוע והשגרה ועוד מעט מגיע יום כיפור. אי אפשר לחזור למסלול ולאיזון ככה", התלוננתי בייאוש. 

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

•  שומרים על עצמנו ביום כיפור: מהם הנחיות הבטיחות?
• צפו: הנשיא במחווה לילד שספג הקנטות 'הומו'
• צפו: איך נראה כדור בייסבול שמתפוצץ?

"אבל זה מה שיפה", הוא אמר לי ואני הופתעתי. "יש הרבה חגים בראש השנה. זה בגלל שהיהדות נותנת הרבה זמן לאנשים להחליט את ההחלטות שלהם לשנה החדשה. בגלל זה אנחנו תמיד אומרים לאנשים: 'נדבר אחרי החגים'". 

© נועה ריינה

אולי זה הזמן להגיד שאת הטור הזה אני לא כותבת ממקום דתי, אלא מהמקום האישי שלי. כשבאתי לכתוב לכם למה אני חושבת שכן צריך לצום ביום כיפור, נזכרתי בשיחה הזאת. הבנתי שיום כיפור הוא בעצם זמן. הוא בסך הכל כלי שהיהדות נותנת לנו, עשרים וחמש שעות של זמן. זמן להיכנס לתוך עצמך, לחשוב מה היית רוצה לשנות ביחס שלך לאנשים, ממי אתה צריך לבקש סליחה, ואפילו להחמיא לעצמך אם דברים שעשית טוב.

אז נכון, יש מי שיגיד שאת חשבון הנפש הזה אפשר לעשות כל השנה, ולא צריך לצום ולענות את הגוף בשביל עצמך. אבל תחשבו על זה - מתי אי פעם נתתם לעצמכם עשרים וחמש שעות של חשיבה? לדעתי, כדי שהפעולת חשבון הנפש תהיה יעילה צריך להבדיל את היום הזה משאר עשרים וארבע השעות שיש לנו בכל יום בשנה, ופעולת הצום עושה את זה.

לדעתי, כדי שנוכל לעשות חשבון נפש אמיתי - צריך להתאמץ. ואם לא בשביל בורא עולם, אז בשביל עצמך. להראות לעצמך שאתה מתאמץ כדי להיות בן אדם טוב יותר השנה, מתאמץ כדי לקבל החלטות. כך תהיה יותר מוטיבציה לעמוד בהחלטות. 

ומילה אחת לגבי הדבר הכי יפה ביום הזה - השקט ברחובות. אי אפשר שיהיה את השקט הזה בלי שאנשים יצומו. הרי עובדה שאוכלוסייה די גדולה בארץ שומרת שבת בכל שבוע, ועדיין אין לנו את אותו השקט. פעולת הצום בסך הכל מאפשרת לנו להתנתק מהעולם החיצוני, מהחברים, האייפון, הוואטסאפ, המחשב, השירים ולחשוב. באמת לשבת ולחשוב על האדם שאנחנו רוצים להיות. 

בסופו של דבר, כל אחד צריך לעשות מה שהוא חושב ומאמין. אנחנו לא חייבים לעשות שום דבר לא אחד. תעשו רק מה שטוב לכם.

שיהיה צום קל וחתימה טובה!