חייל בן 20 נדקר היום (ב') על ידי מחבל חמוש, אחרי ניסיון המחבל לחטוף ממנו את נשקו בסמוך לתחנת רכבת ההגנה בתל אביב. לאחר מאבק עם המחבל הוגדר מצב החייל כאנוש והוא פונה לבית החולים תל השומר. המשטרה איתרה את הדוקר, נור א-דין אבו חואשיה, צעיר פלסטיני כבן 18 משכם, לאחר שברח והסתתר בבניין נטוש ברחוב סמוך.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• דעה: "ניסו לפגוע בדמוקרטיה אז, ועד היום לא מפסיקים״
• דעה: זוכרים? רק ביום הזיכרון, וגם זה בקושי
• האם משרד החינוך מבטל את ההתאמות?

שעות ספורות לאחר מכן, פיגוע נוסף התרחש גם בגוש עציון, באותו האיזור בו נחטפו שלושת הנערים. שלושה בני אדם נדקרו על ידי מחבל נוסף. מצבה של אחת מהם מוגדר אנוש ושני האחרים נפצעו קל. המחבל נורה בידי המאבטח.

כשאני קוראת את המילים הללו, עולה בי רק שאלה אחת: "ממתי להרגיש בטוח במדינה שלך נהיה בגדר חלום תמים ולא מציאותי?" לפני 66 שנים הוקמה מדינת ישראל, שאחת ממטרותיה המרכזיות הייתה סיפוק ביטחון ליהודים. נרצה או לא, המצב רחוק מלהיות מציאותי.

© דוברות זקא

אני חושבת שאי אפשר להציג את זה בדרך אחרת - המקרים הללו נעשים לאנשים מעצם היותם ישראלים. אם במדינה שלי, בבית שלי, אני לא ארגיש בטוחה אז איפה עוד אוכל? גם לאחר חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון, שום דבר לא השתנה והפגיעה בחיי אדם לא הפסיקה.

גם בתל אביב, "הבועה של המדינה", האנשים חיים בסיכון ופחד. המקרים הללו רק מציגים את העובדה שכל עוד המצב יישאר כך, שום מקום לא יהיה בטוח בשבילנו. המקרים הם חלק מטרור מתמשך והדבר לא ישתנה עד שיחליטו לשנות גישה - עד שיחליטו ויציגו לעיני כולם שיש לנו קו אדום וברגע שיש פגיעה בחיי אדם, הקו האדום הזה נכנס לתוקף. הגישה צריכה לכלול ענישה משמעותית יותר, כמובן שאין צורך שהענישה תפגע גם היא בחיי אדם, אבל שברגע שיהיה חשש לחיים ובטחון - העונש יהיה קצת יותר ממספר שנים בודדות בבית הכלא. נכון, אולי זה לא יבטל את כל מקרי האלימות והטרור, אבל ברגע שאנשים יבינו שההשלכות משמעותיות ולא משתלמות להם- לפחות זה יצטמצם.

© משטרת ישראל

הפתרון של שינוי הגישה הוא הפתרון הריאלי והמידי שניתן לנקוט בו להבטחת השקט והפחתת מקרי הטרור, אך בשביל שקט אמיתי הפתרון הוא אחר לגמרי. בין אם נרצה או לא, בכל אחד, קיצוני ככל שיהיה, קיים החלום המתוק של שלום ללא מלחמות.

אני מאמינה שהאופי שלנו וההתנהגות שלנו נובעים מהחינוך שגדלנו עליו, מהסביבה שסבבה אותנו. מכאן שהפתרון לעולם טוב יותר הוא באמצעות החינוך. נכון, אנחנו לא יכולים לדאוג לחינוך של העולם כולו, אבל לפחות בואו נתחיל מקטן, מהמדינה שלנו. חינוך בו ילדים קטנים, שעוד לא הספיקו לשמוע את המילה "שנאה" ישתתפו בפעילויות משותפות בין ערבים ליהודים, חינוך לאהבת האדם וקבלת האחר.

המסלול לחיים בטוחים, חיים ללא פחד וחשש הוא שילוב של שתי האפשרויות: חינוך לעולם טוב יותר תוך ענישה משמעותית. עד שלא נרגיש בטוחים לנוע בחופשיות במדינה שלנו ללא הצורך בדאגה, עלינו לעשות כל דבר על מנת שהמצב ישתפר.

© משטרת ישראל