נראה כי שלל המקרים בשבוע האחרון מדאיגים ומעוררים את כולנו. הארץ בוערת והתחושה היא שזה יכול לקרות לכולנו בכל מקום - ללא שום אזעקה שתתריע.

זריקת אבנים ופיגועי דריסה ודקירה כבר לא קורים רק בגבולות. אתמול זה גם הגיע לתחנת הרכבת בתל אביב. הממשלה כבר שבוע מציגה את המקרים הללו כ״התקוממות״ או ״התפרעויות פלסטיניות״, האם מפחדים לתת לזה שם רשמי כמו לדוגמה: ״אינתיפאדה שלישית״?

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• דעה: "שלום / חלום תמים ולא מציאותי"
• טור מיוחד: "אל תזכרו בנו רק כשמיידים אבנים"

אולי מפחדים לצעוק "זאב זאב", שהרשמיות תיתן לגיטימציה למקרים כאלה להמשיך לקרות, אולי לא רוצים ליצור מתח בעם או אולי בעצם מסתתרים כאן אינטרסים לקראת הבחירות הבאות?

זה לא באמת משנה. מה שכן זה שכולנו נמצאים בחרדה וכולנו חשופים לזה. איכות החיים שלנו משתנה בעקבות הפחד: פחות תחבורה ציבורית, יותר זהירות במעבר החציה ופחד ללכת ברחוב מאוחר.

הפחד הזה מחזיר אותי לילדות. אני בת 18, האינתיפאדה הקודמת התחילה בשנת 2000 כשהייתי בת 3. אמנם הייתי קטנה אך אני זוכרת טוב מאוד את המתח הבלתי פוסק, את החדשות שלא הפסיקו להתנגן ברקע. פיגוע בירושלים ודאגה של ילדה בת 3 על הדוד שגר באותו אזור. פיגוע בקניון בנתניה שהייתי בו בהצגה של יובל המבולבל אתמול.

כולנו זוכרים את הקליפ בערוץ הילדים של השיר ״תנו לגדול בשקט״. לא גדלנו בשקט, זה חרוט בילדות של כולנו, הפחד, הבלבול, החוסר אונים והבנה. עצם כך שאני שומעת את המילה "פיגוע" ולפתע עולים לי זכרונות מימי הגן שמעולם לא שחזרתי לפני, כאילו זה ממש חלק בלתי נפרד מהילדות שלי.

ואני מסתכלת על אחיינית שלי, יצור קטן וטהור. למה היא צריכה לחוות את הפחד הזה גם? למה הילדות שלה צריכה להיות מקושרת לחדשות שמתנגנות ברקע? להתבגר לפני הזמן? מה שלדעתי קרה לדור שלי.

אז לפני שהמצב יהיה גרוע יותר, לפני שנחזור עשר שנים אחורה להתפוצצויות בקניונים ואוטובוסים, מישהו צריך ״להרים את הכפפה״, לעשות לזה סוף, הרי תמיד כשנשאלת בחשדנות והיסוס השאלה ״איפה הכסף?״ ואנו מקבלים את התשובה שהוא הולך לבטחון, אנחנו נותנים מבט מסכים ומבויש שבכלל שאלנו שאלה כזו, הרי כל הכבוד לבטחון. אז, איפה הכסף? ואם הוא הולך לבטחון, איך כל זה עדין קורה?

כי מה שיגרום לישראלים בסופו של דבר להגר לגרמניה, זה לא המילקי ולא מחירי הדיור, אלא הפחד למות. קצת אירוני שהיום יהודים מרגישים יותר בטוחים מהמוות בגרמניה, לא?