טור אישי: לאור הזוועות - "אני לא מוכן לשתוק"
נכון, אולי לא הייתי במצעד. נכון, אולי אני לא במחאות השונות. אבל לאחר כל מה שקורה, אפילו אני לא יכול לשתוק על כך. אולי הגיע הזמן שמישהו יפתח את הפה, שיציג צד נוסף שאוהבים להתעלם ממנו
אם אתם בעלי חיבור לאינטרנט, שמעתם בוודאי על אירוע הדקירה אתמול (ה') במצעד הגאווה. הדוקר, ישי שליסל, חרדי שדקר לפני כעשור במצעד הגאווה בירושלים, חזר גם אתמול לביצוע המעשה המזוויע. נכון, הוא השתחרר לפני שלושה שבועות, אבל עדיין הוא רואה את עצמו כ"שליח האל" בשביל להעיף את ה"טומאה" מהמדינה שלנו. אני לא מוכן לשתוק לכל מה שנאמר וקרה.
עוד בערוץ החדשות של פרוגי:
- עולם קטן: הנער התנדב ונפצע / השוטרים התגייסו לכבודו
- דעה: חיסכון לכל ילד / טוב או רע?
- דואגים גם לקטנים: תמרורים לברווזים, חתולים וקיפודים
להיות בירושלים ביום של הפיגוע הזה, זה כואב. להיות כמה קילומטרים מהמקום שבו ישי שליסל הוציא את הסכין בפעם השנייה ופגע בשישה בני אדם חפים מפשע, שהדבר הכי נורא שהם עשו זה לבקש לקבלה במדינה שלנו. אותם האנשים שנפגעו לא ביקשו למשהו עצום, אלא בקשה צנועה לחלוטין: לחיות את החיים שלהם במסגרת שהם רוצים לחיות ואתם, אתם לא תציקו להם. לא תתנכלו, לא תמחאו, לא תריבו, ובטח, אבל בטח לא תרצחו.
שמעתי על הפיגוע הזה רק כשהייתי בירושלים. לא חשבתי לבוא למצעד, לא חשבתי שכדאי שאראה את הפנים שלי שם. הסיבות? די פרטיות, אבל תמיד חשבתי על זה. באיזה מקום בלב שלי ידעתי שיקרה משהו כזה, שיהיה איזה סיפור. ברגע שהתבהר לי שזה אותו האדם מלפני עשור, החוורתי. אני לא מסוגל להבין איך דבר כזה קורה. איך אדם שהוא מאמין בתורה, מסוגל להרים את הסכין ולהנחית אותה על כל אדם באשר הוא.
הוא לא פסיכופט
אני לא מוכן לקרוא לאדם שכזה פסיכופת, חיה או כל תיאור שכזה. אתם בטח שואלים למה? ברגע שאני אסכים לתיאור הזה, ברגע שניתן לו להיות במצב של "אי שפיות" זה ישלול ממנו כל מחשבה אנושית ואני לא מוכן לעשות את זה. ישי שליסל הוא אדם שצריך למצות איתו את הדין, שצריך למצוא את גזר הדין המתאים ביותר בשביל להבהיר שאין מקום לדברים שכאלו, "למען יראו וייראו".
הדם הזה הוא גם עליכם
אני לא מאשים רק את ישי שליסל על הפיגוע הזה. אני מאשים את כל ההורים שלא תמכו בילדים הגאים שלהם וזרקו אותם מהבית, אני מאשים את כל הרבנים שצעקו שזה "תועבה", אני מאשים את כל המחנכים ואנשי ההוראה שלא חינכו לפניה מגדרית נכונה והבנה בנטיות מיניות. הדם הזה לא נח על ידיים של מחבל אחד, אלא על מגוון של אנשים שעושים מדי יום פיגועים קטנים, בכך שהם קוברים יותר עמוק באדמה את אותם האנשים, אותם בני הנוער שמפחדים לצאת מהארון או מפחדים להביע את הדעה שלהם בפומבי.
נכון, אתם לא לקחתם את הסכין ופגעתם באותם הפצועים והפצועות (שיחלימו במהרה), אלא אתם אלו שחינכתם את אותם האנשים, שהכנסתם לנורמה החברתית את רעיון השנאה הזה, שלימדתם דרך תורנית שפוגעת בצורה ברוטלית באנשים האלו ואני לא מוכן להתעלם מהעובדה שאתם עשיתם את זה.
המצעד לא בבעלות של אף אחד
אל תחשבו שלגוף פוליטי כזה או אחר יש את הבעלות על המצעד הזה. נכון, יש מפלגות שיש להם באידיאולוגיה תמיכה בלהטה"בים, אבל הם לא אלו שיש להם בעלות על המצעד. זה שבסוף המצעד צעקו שם מפלגות שונות סיסמאות וסלוגנים שלהם והפכו את זה למשהו תקשורתי, זאת בעיה אחרת – אך חובה להבין שיש אנשים שחשוב להם הרעיון הזה והם לא מתפקדים למרצ או למחנה הציוני.
מחבל יהודי?!
תאמינו או לא, זה יכול להיות. יש משפט נהדר שאני ראיתי שאומר: "אם זה נראה כמו מחבל, נשמע כמו מחבל והולך כמו מחבל - זה מחבל, וזה לא משנה שאמא שלו יהודייה", ואני חושב שכל מילה נוספת על המשפט הזה פשוט מיותרת.
התגובות מהאירוע
לפתוח את הפייסבוק על הבוקר ולראות שני דברים מאוד מנוגדים ומאוד כואבים. מצד אחד של הזירה אפשר לראות את התגובות השפויות שקוראות לגזר דין קשה עם שליסל, לראות את חבריי לפייסבוק משנים את תמונת הפרופיל שלהם לדגלי הגאווה ולראות את כל האנשים שמנסים לנתח את כל הסיפור בצורה נכונה. מצד שני של הזירה אפשר לראות את התגובות שגורמות לי לסגור את הפייסבוק ולאבד עניין. התגובות ש"מגיע להם", התגובות ש"הם אשמים" והכותרות בסגנון "לא תרצח: שישה נפצעו מדקירות ב"מצעד התועבה" בי-ם; הדוקר נעצר" ואני ממש לא שיניתי ניסוח.
אני לא מסוגל לראות תגובות שכאלו, אני לא מסוגל להבין איך אנשים מסוגלים לכתוב דברים שכאלו בכלל ולאחר אירוע שכזה בפרט. אני חושב שיש משפט נהדר שצעקו אתמול והוא ממש קשור: "הומופוביה, גזענות, זו אותה האלימות".
דתיים, חילונים ומה שביניהם
אז כן, חשוב לי לדבר גם על זה. זה שחרדי עשה דבר שכזה, לא אומר שכל הדתיים הם ככה. נכון, אי אפשר להגיד שכל הדתיים תומכים וחושבים שצריך לעזור בנושא, אבל לא כל הדתיים הם אנשים שרוצים להרוס את החיים לאנשים שלא עשו שום דבר רע לאף אחד. כפי שציינתי כבר, אני כן מאשים את הרבנים שצועקים על כך "תועבה" אבל אני גם מאשים את האנשים שמפילים את הכל על דתיים שבאמת לא עשו שום דבר – כי אז הם מציירים מציאות לא נכונה. אל תהפכו את זה למחנה הדתיים שנגד ההומואים ומחנה החילונים שבעד, כי כך לא אמורים לחלק את זה.
שירי המציאות
כן אסיים עם שני שירים שיכולים להתאים כל-כך במחשבה שלהם כרגע. השירים האלו מתנגנים לי בראש ואני לא מסוגל להוציא אותם. הראשון, הוא כמובן Take Me To Church של Hozier, שכל מילה נוספת סתם תפגע.
השיר הנוסף הוא שיר דווקא שלא כל-כך קשור לנושא הזה, אבל אם שומעים אותו עכשיו, אפשר לקבל פירוש אחר לגמרי. השיר "אבא" של אביתר בנאי יכול לתת המון חומר מחשבה לסיפור. תנסו להקשיב למילים, כי אני כבר שומע את השיר הזה כמה פעמים היום:
|
|