תמיד אומרים שכיתה י"ב זו השנה הכי קלה, שרק נהנים בה, שעושים הכל בפעם האחרונה, אז זהו שלא. נכון אולי עושים הכל בפעם האחרונה וכל השטויות שאומרים לנו בכיתה יא כמו: "תשקיעו עכשיו שנה הבאה יהיה קל יותר" ועוד כל מיני ססימאות כאלו. אז זהו, שלקראת "סוף" שנת יב אני יכולה להגיד בלב שלם שהכל שטויות.

עוד מחדשות הצעירים והנוער בערוץ המגזין של פרוגי:

•  ניגון חוזר / הטסטרים שובתים, התלמידים כועסים
• "אינפוזיית קומבו": ההמצאה הישראלית של תלמידות י"ב 
• עובדים? מחפשים עבודה? ענו על סקר העבודה של פרוגי

תקופת המתכונות רק התחילה, בגרויות הקיץ קרובות מתמיד וניתן לראות את חוסר השקט והמוטיבציה ללמוד אצל רובנו. אנחנו נמצאים בשנה הקריטית של חיינו שנה של סיום הלימודים (אחרי 12 שנים קשות במיוחד) שנה בה כל מה שעשינו מגיע לסיום, ההכנה וההתרגשות לקראת הגיוס לצה"ל עולה על כל דימיון ובתוך כל הלחץ המערכת הלימודית ממש לא מקלה עלינו.

© אדם ליבל

"זה בגלל שהשנה היא שנה מעוברת" משפט שכמעט כל מורה אמר לנו. אז כן, השנה היא שנה מעוברת ומיד לאחר פסח מתחילות כל הבגרויות החשובות ותוך כדי גם צריך לעבוד חזק על ציון המגן שלנו בשביל כניסה מרשימה לבגרות עצמה בקיצור, לחץ יש בשפע. אז מה אם השנה היא שנה מעוברת והכל יותר לחוץ - אני לא רואה שום סיבה להכניס אותנו לסיר לחץ למשך חודשיים שלמים.

השבוע, עשיתי שלושה מבחנים (כשבמקור היה עוד מבחן שהועבר לשבוע אחרי ברגע האחרון). על פי החוק מותר לעשות עד שלושה מבחנים בשבוע, אבל בפועל ברוב בתי הספר לא תמיד נותנים לזה חשיבות. אז כמו שאני עושה לפני כל מבחן גם לפני המבחנים האלו הקדשתי זמן ללמידה, מן הסתם לא מספיק זמן מהסיבה הפשוטה שפשוט לא היה מתי.

אם אלך שנה אחורה (כיתה י"א) אני נזכרת בסיטואציה לא מאוד שונה. כידוע כיתה י"א נחשבת לשנה הקשה ביותר, יש בה בגרויות רבות והתהליך שעוברים בכיתה זו הוא קשה עוד יותר אך היום. אני כתלמידה בכיתה י"ב לא רואה הבדל מאוד גדול או מאוד משמעותי בין כיתה י"א לי"ב. לפני שעליתי לכיתה י"ב התרגשתי, אני מודה, תחילת השנה הייתה גם מאוד קלילה יחסית למה שעברנו חצי שנה קודם לכן אך המעבר בין מחצית ראשונה לשניה הוא הבדל די גדול.

© Shutterstock

הלחץ מתחיל לאט לאט להשתלט גם על חיינו הדרישות גבוהות וכל מה שאנחנו רוצים זה להצליח בכל מבחן ומבחן כדי שההשקעה שלנו מכיתות י' וי"א תשתלם. בנוסף לשיעורי החובה אני נמצאת בשתי מגמות (תקשורת ותיאטרון) כאשר בכל אחת מהם יש גם חלק מעשי (שרק נראה קל) וגם בהם נדרשת השקעה רבה שלפעמים מתנגשת עם מקצועות אחרים בבית הספר. אז נכון שאנחנו תלמידים, וכמעט כל מה שצריך לעניין אותנו בדיעבד זה רק הלימודים (דבר שאינו נכון בפועל) אבל לא משנה מה אנחנו עדיין בני אדם ולא מכונת ציונים.

הזמן יגלה אם הרפורמה החדשה אכן תשנה את התחושות האלו. בינתיים, ממש עוד רגע והשנה הזו נגמרת, ממש עוד רגע אעלה על מדים אולי אתגעגע לתקופת המבחנים, הציונים, החברים והמורים (שלימדו אותי לא מעט). אבל כרגע אני בעיקר מחכה לשקט שאחרי סערת המבחנים, כרגע אני מחכה לחוויות האחרות שבית הספר מציע, כרגע אני רוצה להרגיש בן אדם ולא מכונה שמביאים לה רק מספר, רק ציון.