לפני כחמש שנים פגשתי לראשונה את השפה הרשמית השנייה במדינה שלנו - השפה הערבית, או בשביל יודעי הערבית שביניכם: אללע׳ה אלערביה. כבר בשיעור הראשון, המילה ״שלום״ התחלפה ב״מרחבא״, צירוף המילים ״בוקר טוב״ הומר ב״צבאח אל - ח'יר״ והשאלה ״כיף חאלכ״? שימשה כממלאת מקומה של אחותה - ״מה שלומך״?

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• למען חולי הטרשת: שיר מיוחד בהשתתפות אמנים ישראלים
• מחוץ לקופסה: למה כדאי לבחור במגמת ספרות?
• מחוץ לקופסה: למה כדאי לבחור במגמת תקשורת?

 אני זוכרת את האוזניים שלי, שהקשיבו בסבלנות למילים הזרות, את האף שלי, שהריח ריח חדש ומשונה, את הפה שלי, שנסגר כשם שמישהו נעל אותו במנעול ואת העיניים שלי, שהתגלגלו ימינה ושמאלה, מעלה ומטה, ורק נעשו גדולות יותר ויותר בכל פעם ששלחתי מבט לעבר הלוח וספר הלימוד במהלך אותן 45 דקות. כשהשיעור התקרב לסיומו, חשבתי שסימני השאלה יתנתקו ממני וירוצו למקום אחר, אך הם רק התחזקו והמשיכו לקפוא במקום, כשהמורה כתבה על הלוח את המשימה שלנו לבית - לכתוב ״למה חשוב ללמוד ערבית״?

© אביהו שפירא

"נגלה לנגד עיניי עולם קסום שכולו ערבית"

כשחזרתי הביתה והתיישבתי להכין את שיעורי הבית שקיבלתי באותו היום, הסתכלתי על מחברת ערבית והיא הסתכלה עליי בחזרה. פתחתי אותה, קראתי בעיון את המטלה, ולבסוף כתבתי כמה סיבות שעלו בראשי באותם רגעים, וכשסיימתי סגרתי את המחברת והשכבתי אותה במגירה התחתונה לצד המחברות האחרות. בשיעורים הבאים הבלבול רק הלך והחריף. לא הצלחתי להבין מה פשר האותיות המקושטות, המספרים שנכתבים אחרת והמילים עם הצליל העמוק. היה לי קשה והייתי בטוחה שהשפה הזאת היא האויב החדש שלי.

אבל בסופו של דבר, כשהשנה הגיעה למחציתה, החלטתי לא לוותר לעצמי ולתת למקצוע הזה הזדמנות. ישבתי מול חומרי הלימוד ומלמלתי לעצמי: ״הפעם אני אצליח״ ואכן הצלחתי. פתאום הבנתי מה הפסדתי בכל הזמן הזה, כשנגלה לנגד עיניי עולם קסום שכולו ערבית. בעולם הזה לא משננים את הנושאים כמו רובוט, לא כותבים במשך שיעור שלם ובטח שלא מדקלמים רשימות של מילים שמתפרסות על פני עמודים שלמים. בעולם הזה כן לומדים להבין את החומר, כן כותבים, כן קוראים, כן צופים וכן מאזינים. בעולם הזה רוכשים אוצר מילים, נחשפים לאמצעי התקשורת ולאקטואליה, ואפילו לומדים שירים וסיפורים.

 

© gettyimages

"הרגשתי שלא מספיק ללמוד ערבית עד כיתה י"

נשמע לכם רחוק מלהיות ממשי? כדאי שתדעו שזאת המציאות, שמעניקה לערבית משמעות מיוחדת בין כל המקצועות האחרים. אך למרות הכול, מעטים התלמידים שבוחרים להרחיב את השפה הערבית ולהמשיך ללמוד אותה עד סוף התיכון. למה? אולי בשל הסטיגמות שנלוות אליה, המחשבה שהיא לא מועילה בחיים או בגלל הרצון לבחור במקצוע נחשק יותר. טענות שגויות שאני שוללת על הסף כתלמידה שנמנית עם אותה קבוצה קטנה של תלמידים שבחרו להרחיב ערבית.

לא בחרתי במגמה הזאת בגלל הבונוס הרב שהיא מעניקה בקבלה במוסדות להשכלה גבוהה או בשל הדלת שהיא פותחת לחיל המודיעין. בחרתי בה, מאחר שנהניתי מהשיעורים והרגשתי שללמוד ערבית עד כיתה י׳ זה לא מספיק. רציתי לדעת יותר, ללמוד יותר ולהבין יותר, ואני לא מתחרטת לרגע על הבחירה שלי, שגרמה לי להבין שמגמת ערבית היא נכס שלא דומה אפילו במקצת לכל שיעור אחר שיש לי במערכת.

נכון, ללמוד עוד שפה ברמה של חמש יחידות זה לא תמיד פשוט, אבל ברגע שיש מוטיבציה, אהבה לשפה, התמדה וכמובן מורה טובה, ההצלחה כבר מגיעה לבד ומביאה עמה שלל יתרונות שלא תמצאו באף מגמה אחרת, כך שאם גם אתם אוהבים ללמוד ערבית ומחפשים מגמה שהלמידה בה לא רגילה – ערבית היא המגמה בשבילכם! בערבית תמצאו את עצמכם לומדים מתוך סקרנות, עניין ואהבה לשפה. תמצאו את עצמכם בעולם אחר ומיוחד, שמתחיל מדף אחד, בחירה אחת ושפה אחת.