כשהייתי בכיתה ז', בית הספר שלי חייב כל תלמיד לבחור שיעור אחד מתוך רשימה (כל שיעור נקרא סל) אשר אותו ילמד במשך שלוש שנים עד כיתה ט' וכך יטעם  מעולם המגמות לפני שהוא יתחיל מגמה לחלוטין בכיתה י'. באותה שנה באותו יום כאשר כולם בחרו את הסלים שלהם, אני לצערי הייתי בטיול בחו"ל. לאחר חזרתי, הבנתי שנשאר מקום רק בסל אחד, תאטרון. יש שאמרו כבר אז שהסל הזה מושלם לי. הרי אני כזו 'דרמה קווין' באופיי שאין שיעור שמתאים לי יותר מזה. אני לעומתם – ממש לא חשבתי כך ובחרתי תיאטרון בלית ברירה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• מחוץ לקופסה: למה כדאי לבחור במגמת ערבית?
• מחוץ לקופסה: למה כדאי לבחור במגמת ספרות?
• מחוץ לקופסה: למה כדאי לבחור במגמת תקשורת?

בשיעור הראשון של תאטרון בכיתה ז', אני זוכרת שלא נהניתי. לא נתתי לעצמי להופיע, הייתי די ביישנית ולא נתתי לעצמי אפילו לנסות ולו במעט. לאחר כמה שיעורי התחבאות בתרגילי אלתור, הסתתרות בסצנה אחר סצנה, משהו בכל זאת בער בי. רצה לנסות.

"נהניתי כמו שלא נהניתי בחיי"

ניסיתי. בשיעורים הבאים הכרחתי את עצמי לקום מהכיסא, לעמוד על הבמה בכיתת הדרמה הקטנה שהייתה בחטיבה שלי ולשחק.  אזרתי את האומץ, צברתי ביטחון, ונהניתי כמו שלא נהניתי בחיי. שיעור שנבחר בלית ברירה והיה עתיד להיות מה שאז חשבתי, "השעתיים הכי נוראות במערכת מדי ראשון", נהפך לשיעור בחירה כיף שלו חיכיתי מדי שבוע.

הגיעה כיתה י' והזמן לבחור מגמות הגיע. אותה ילדה 'דרמה קווין', זו שהתחילה מאפס רצון לעלות על במה, בחרה תיאטרון. אחת הבחירות הכי טובות שעשיתי כתלמידה במערכת החינוך. תאטרון אפשר לי בכל פעם מחדש כאשר אני עוברת יום רע, להיכנס לנעליה של דמות שונה ומשונה ופשוט לשכוח. אפשר לי להתחבר לעולמות חדשים של דמויות ממחזות מרגשים וקיימים בהן הפחתי חיים כששיחקתי אותן. אפשר לי להיכנס מעט לעולם הבימוי ולגלות כמה מסקרן גם הוא, אפשר לי ללמוד על מחזות בעלי נושאים מרתקים ששינו את הפרספקטיבה שלי על כל מיני נושאים בחיים, אפשר לי לעשות את הבגרות הכי חווייתית ומטורפת שאעשה בכל חיי, ובעיקר אפשר לי לפרוח. תאטרון גרם לי להבין כמה טמון בי בפנים ומה טמון. הוא גרם לי להוציא איזו שחר משוגעת ומטורפת כזו, אבל בשיגעון טוב, שמת לצאת החוצה. תאטרון גרם לי להבין כמה להיות במרכז הבמה, מרגש אותי וממלא אותי בחום, באדרנלין. 

"זה השיעור הראשון שבו יש לי שליטה תמידית וקבועה"

מאחר ששיעור כזה עוד לא היה קיים במערכת שלי עד לכיתה י', לא הבנתי כמה זה מדהים שמבין כל השיעורים הנלמדים בבית הספר, זה השיעור הראשון שבו יש לי שליטה תמידית וקבועה. איזו דמות אשחק, איזה קול אוציא, איזו הליכה אקנה לה – הכול היה בחירה שלי. בבית ספר שאינו דמוקרטי, בחירות זהו לא דבר שבשגרה.

זה השיעור הראשון שהראה לי שאפשר להיבחן בבחינת בגרות מבלי להרגיש רובוט מוחלט או מכונת ציונים: הרי חצי מציון הבגרות הסופי שלי מורכב מהפקת בגרות, הצגה של 30 דקות, בה אני ועוד חמש בנות מעלות מחזה כמעט מקורי שלנו, משחקות את מה שבא לנו לשחק, עוברות תהליך משמעותי של עבודה וחברות יחדיו, ונבחנות בבחינת הבגרות הכי מיוחדת שתהיה לי. סוף סוף אני אקבל ציון אחד מסכן על עבודתי כשחקנית: על התנועות שלי, על אמירת הטקסט, הטקסט שכתבתי בעצמי ולאו דווקא ציון על המשוואה שפתרתי כמו רובוט באמצעות נוסחה במתמטיקה.

אני ממליצה לכולכם לבחור תאטרון אם אתם רוצים לזהור, להרגיש שעשיתם משהו משמעותי בשנות התיכון ובעיקר בי"ב. אני ממליצה לכולכם לבחור תאטרון אם אתם מרגישים שאתם הולכים להתפוצץ מרוב מבחנים עוד שנייה וצריכים איזשהו שיעור בבית הספר כדי להתפרק. עם זאת, זהו אינו שיעור שאמליץ לכם לבחור אם אתם רוצים משהו 'פאן', דעו שתאטרון זו אחת המגמות התובעניות שיש לעולם המגמות להציע לכם, בעיקר בהפקות בכיתה י"ב, ומי שבא בא כי הוא אוהב תאטרון ומתחייב.

אני ממליצה לכם לבחור תאטרון כדי לחוות בגרות חווייתית ולא רגילה, שכמותה לא תמצאו בשיעור אחר. הביטחון העצמי שלכם יעלה בטירוף, ואתם תגלו עולם חדש ומדהים שהתחיל משיעור אחד מסכן בבית הספר. אולי כמוני גם אתם תבינו שתאטרון זה חלק ממה שתרצו לעשות בחיים.