זה לא סוד שבנות הקרדשיאנס הן מודל לחיקוי למיליוני נערות מכל העולם, במיוחד בכל מה שקשור במראה. בחורות צעירות מחקות את פעילותן כדי להיראות כמוהן, ומשוות את עצמן אליהן. זו עבודה קשה לקרדשיאנס, כמובן, כי הן חייבות להיות תמיד מושלמות ולהתאים את עצמן לכותרת שניתנה להן: "איידולס". אבל כמה רחוק אפשר ללכת?

 עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  כנס מדעני העתיד: "מעבר ללמידה הרווחנו חברים לחיים"
• אמ;לק: טראמפ תקף בסוריה
• בת 14: "ההורים שלי לוחצים עליי"

לא מזמן נתקלתי בראיון עם קנדל ג'נר, בו היא מספרת איך היא השיגה את הגוף שלה. קנדל ג'נר חטובה רזה מאוד, אפילו יתר על המידה "כיאה לדוגמנית", ואם חשבתם שהכל בא באופן טבעי - טעיתם.

קנדל חשפה ואמרה שהיא אוהבת שהמאמן שלה "הורג לה את שרירי הבטן", עד כדי כך שביום למחרת כואב לה אפילו לצחוק או לנשום. היא אומרת שהיא אוהבת את זה כי זה אומר שהיא עשתה את התרגילים כמו שצריך, ובכך זוכה לתוצאה של קוביות מרהיבות וייצוגיות.

 

A post shared by Kendall (@kendalljenner) on Mar 7, 2017 at 8:35am PST

לאחר מכן, היא דיברה על צבע חדרה, שמהווה בעיניי את גולת הכותרת. קנדל רצתה לצבוע את חדרה בצבע ששמעה ש"מדכא תיאבון", ולכן בחרה בוורוד. 

בתור מישהי שמעריצה את קנדל, הזדעזתי לקרוא את הראיון. כמובן שאני מעריכה את היופי שלה ואת ההתמדה שלה, אבל כמה רחוק היא תלך? ידוע שבימינו, רזון זה אחד מכללי היופי שמכתיבה החברה, וזה נראה שקנדל נחושה לשמור עליו בכל דרך. אבל האם זה באמת הכרחי? האם הרזון חשוב לה עד כדי כך שהוא גורם לה להתעלל בעצמה?

לקנדל יש פנים יפהייפיות, עיניים מרהיבות ונמשים שפשוט מעוררים קנאה. יתרה מזאת, לדעתי הגוף שלה היה נראה מהמם גם אם היא לא הייתה קורעת את עצמה באימונים. אז עד איפה תגיע הרדיפה שלה אחרי ה"מראה המושלם"? היא מזיקה לעצמה, ואותי אישית מפחידה העובדה שהיא לא רואה את זה. את הנזק אולי קשה לראות עכשיו, אבל היא כן תראה אותו רק אחרי שהיא פשוט תקרוס.

באופן אישי, התמודדתי בעבר עם בעיות של דימוי עצמי נמוך, עד כדי דילוג על ארוחות וספירתן. לא הייתי ילדה שמנה, אבל הערה אחת גרמה לי להאמין אחרת. הייתי צריכה שמישהו יעצור אותי ויגיד לי שמה שאני עושה מזיק לנפש שלי ולבריאות שלי, וברגע שמישהי עשתה את זה, התחלתי להבין שיש בי צדדים יפים יותר ויפים פחות, והערכתי את הצדדים היפים יותר. בתור איידול או מודל לחיקוי, זו אמורה להיות המשימה של קנדל. הראיון הזה בטוח הזיק למיליוני נערות צעירות שמאחלות להיות כמותה ולזכות בגוף כמו שלה.

סדרת התרגילים שהיא סיפרה עליה, קורעת לה את הבטן עד כדי כאב נורא, וזאת רק כדי לשמור על הגוף החטוב שלה. וזה הרבה יותר ממה שבחורה צעירה מסוגלת לשאת. לגבי דיכוי התיאבון, הוא שווה לחוסר תזונה, ותזונה היא חלק חשוב במיוחד בבריאותו של האדם ובחייו (ובמיוחד של כאלו הנמצאים בשלב ההתבגרות). אוכל והשמנה הם נושאים שהולכים תמיד ביחד, אבל כך גם אוכל וחיים.

למעשה קנדל גורמת לעצמה לא להיות רעבה, כי החדר שלה צבוע בצבע מיוחד שגורם לכך, ואז היא לא אוכלת. אז נכון שהיא רק "מרזה ושומרת על הגוף החטוב שלה", אבל היא גם פוגעת במערכות חשובות אצלה בגוף ובבריאותה. כך פועלות גם המעריצות הצעירות שלה, שמחקות אותה ובכך פוגעות בעצמן. זו לא הדוגמא ש"מודל לחיקוי" אמור לייצג.

בטוח שחלק יגידו, שחוץ מהעובדה שקנדל נחשבת ל"איידול", היא גם בן אדם בוגר עם עצמאות ואישיות ומותר לה לפעול כרצונה אבל זה בדיוק העניין. החלק העצמאי והאישי שלה פועל על מנת לרצות את החלק המדוגם, האוטופי, שנראה לעיני כל העולם. בנוסף, אי אפשר להתחמק מהעובדה שברגע שאת מתפרסמת – תפקידך לשמש דוגמא, ולתת מעצמך למעריצייך. פשוט אין ברירה אחרת.

קנדל – הלכת רחוק מדי. השווצה בגוף המושלם שלך לעיני מעריצות פעורות עיניים היא דבר אחד, לגרום להן לפגוע בעצמן כדי להיות ממש כמוך זה דבר אחר. את אכן כבר בחורה בוגרת, אז עלייך לדעת מה את מסוגלת לחולל ולקחת אחריות.