מתי יפסיקו להציק לנו? מדינת ישראל הפכה להיות הבובה הקטנה שהילדים הרעים בגן כל הזמן זורקים לארגז החול, מטביעים באסלה ומשחיתים את פנייה עם צבעי פנדה.

כזו היא ישראל של שנת 2012. לישראל של שנת 2012 יש מציקים מכל הסוגים ובכל השיטות. כדי להיזכר בהם נחזור לחודש מאי 2010, לסוג ההצקה הראשון. 

המשט הטורקי כמובן, בו יצאו לכיוון חופי עזה מספר כלי שיט עליהם פעילים הומניטאריים ופעילי טרור. כשלוחמי השייטת ביקשו לעצור את המשט מלהתקרב לחופי עזה, ולהפר את המצור שישראל הטילה על חופי הרשות הפלשתינאית, נתקלו הלוחמים במוטות ברזל והטלה של הלוחמים למפלסים התחתונים בספינות. 

מאז אותו המשט המשיכו פעילי "השלום" לשלוח ספינות הומניטאריות לכיוון חופי עזה, שבכל פעם הקפיצו כוחות גדולים של חיל הים. מה שגרם לחיילים רבים לסגור שבתות על גבי שבתות בבסיסים ובים. 

פעולות ההצקה האלו ממשיכות בקיץ האחרון, כשהחלו להן תהלוכות בגבול הצפון מסוריה לתוך שטח ישראל שנגמרו במהומה גדולה. פעולות ההצקה מסתיימות להן במטס הדבילי, בו פעילי שמאל קיצוניים החליטו לנחות בנמל התעופה בן גוריון ולערוך הפרות סדר בנמל. 

אני שואל את עצמי, מדוע הפעילים הכל כך משולהבים משקיעים כל כך הרבה אנרגיות במלחמה נגד מדינת ישראל הקטנה והמסכנה ששטחה מגיע לעשירית מזה של כמעט כל מדינה בעולם. למה הם לא הולכים להפגין בטבח העם בסוריה או נגד סתימת הפיות באיראן? חסר להם במה להתעסק?

לסיום, אני מקווה שאחרי המשטים, המטסים והתהלוכות, פעילי השלום הנחמדים, יפסיקו להציק לנו ולהטריד את מנוחתנו ויתנו לנו כבר את האפשרות לעבור לשלב שטונדא.