הסמארטפון הראשון נכנס לחיינו לפני כ-11 שנים, בשנת 2007, ומאז המשיכה אותה המצאה טכנולוגית חדישה לעבור עוד שינויים, הוספות ושיפורים. עד כה, הטלפונים החכמים רק צברו תאוצה והפכו לפופולריים בקרב הציבור ואפילו מוגדרים כ"התמכרות קשה" שיש לה קבוצות גמילה ייעודיות. לא נראה כי הם מתכוונים לסגת מעמדת הכוח בה הם מתרווחים בנחת כבר מספר שנים, הם כאן כדי להישאר והם לגמרי השתלטו לנו על החיים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• תלמידי התיכונים: "אנחנו רוצים לשים סוף לעיצומים"
• הגולשים הצעירים בראיון וואטסאפ: "זה פשוט ממכר"
• יחד עם הנוער: הצצה מיוחדת למעבדה שמהנדסת רקמות לב
  

אנו נמצאים בתקופה שבה לרוב הילדים ובני הנוער יש טלפון חכם וממוצע הגילאים בו מקבלים הילדים את הסמארטפון הראשון שלהם יורד משנה לשנה. יש שיאמרו כי הדבר פוגע ב"דור העתיד", גורם לחוסר יכולת דחיית סיפוקים, פוגע ביכולות התקשורת מחוץ לעולם הווירטואלי", ביכולת לשמור על קשרים חברתיים לאורך זמן, גורם לניתוק מה"עולם האמיתי" ואף להתמכרות קשה והפרעות שינה, וזאת מבלי לגעת בהשלכות הבריאותיות של הקרינה. 

אך אני לא נבהלת. כמו לכל דבר בחיים, גם בנושא הזה ישנם חילוקי דעות - תמיד יש חסרונות ויתרונות. אני מאמינה שבמצב הקיים, היתרונות גוברים על החסרונות. יש לנו היכולת להיות זמינים בכל זמן נתון, את האפשרות לדווח במהירות ובמיידיות על כל מקרה חירום וליצור קשר עם אנשים שגרים בקצה השני של כדור הארץ מבלי להוציא כסף על שיחות יקרות לחו"ל. יש שפע של מידע זמין ונגיש.

אילוסטרציה © shutterstock

מאז ומתמיד משרד החינוך התנגד לשימוש בטלפונים החכמים בכותלי בתי הספר, בטענה שמדובר בהסחת דעת מיותרת שפוגעת בריכוז התלמידים ו"תופסת" את תשומת לבם במהלך השיעורים, ולכן גורמת לפספוס של חומר רב. אם נחשוב על כך לעומק, אכן מדובר בתחרות לא כל כך הוגנת. דברי המורה מול כל הגירויים שמספק לנו הסמארטפון, שמושך את תשומת לבנו ל"רק שנייה אחת, המורה!" שמתארכת עוד ועוד מבלי שבכלל נשים לב.
המלחמה של משרד החינוך נגד המכשירים האלקטרוניים לא פסקה מעולם, מאז ועד היום. אך למרות כל האיסורים והעונשים, האיומים והחוקים, מדובר במלחמה עם מנצח ידוע מראש והכף לא נוטה לכיוונם של אנשי החינוך.

יחד עם זאת, נראה כי לאחרונה החלו במשרד החינוך להכיר בתבוסה הידועה מראש ולשים סוף למלחמה ארוכת השנים. בימים האחרונים, נעשים דיונים בכנסת בנושא החלטת משרד החינוך להתיר את השימוש בטלפונים החכמים בשיעורים בבתי הספר, לצורכי לימוד בלבד. מדובר במהפכה רצינית ביחס של משרד החינוך ל"אויביו" הקטנים והטכנולוגיים והפנמה של המשפט הידוע - "מה שלא הולך בכוח - הולך במוח".

ילד רוצה לחזור על פעולות שמסבות לו הנאה, אז מדוע לא להפוך את תהליך הלמידה למהנה? ילד ירצה ללמוד אם הוא ייהנה לעשות זאת והשימוש בסמארטפונים יסייע להשגת מטרה זו. אני מאמינה כי השימוש בטלפונים הסלולריים לצורכי לימוד ישנה לחלוטין את "כללי המשחק" אליהם היו מורגלים התלמידים עד כה. לא עוד קריאה מספרים, כתיבה במחברות, דפי עבודה ומבחנים מודפסים. התלמידים ייחשפו לשיטת לימוד המתאימה לעידן הטכנולוגי והמתקדם של המאה ה-21: צפייה בסרטונים הקשורים לחומר הנלמד, קריאת כתבות "און-ליין", צפייה במשדרי חדשות בשידור חי, תרגול החומר באמצעות סקרים ושאלונים ומבחנים אינטרנטיים, ושיעורי בית שיישלחו לכל תלמיד באפליקציה מסוימת שתהייה מיועדת לכך. מדובר בצעד מכונן במערכת החינוך, שיהפוך את תהליך הלמידה לחווייתי ומשמעותי יותר.

אילוסטרציה © shutterstock

בנוסף, התלמידים לא ירגישו את הדחף להציץ אל תוך התיק ולשלוף את הסמארטפון החוצה, כי המכשיר הקטן יהיה ממש לידם במהלך כל השיעור. כמובן שיש צורך באיסורים שונים כמו האיסור להשתמש באפליקציות וברשתות חברתיות שלא קשורות למערך השיעור ומי שיפר אותם יאלץ לשאת בעונש, אך אני מאמינה כי עצם העובדה שהתלמידים ירגישו שהמורה סומך עליהם ובוטח בהם שיעסקו רק בחומר הקשור לשיעור ושדעתם לא תוסח על ידי המכשירים הסלולאריים הקטנים, הם לא ירצו לאכזב אותו. מדובר ביחסי אמון הדדיים שהשימוש בסמארטפונים במהלך השיעורים ייאלץ את התלמידים והמורים לבנות ביניהם.

אומנם יהיו קצת קשיים בהתחלה. תלמידים ייכנסו לאינסטגרם באמצע השיעור במקום ללמוד, תלמידים יתכתבו ביניהם דרך הוואטסאפ או יצלמו את עצמם במשך כל השיעור. אבל בכל דרך חדשה יש מהמורות והחוכמה היא לדעת כיצד לעקוף את העיכובים הללו ולהגיע לתוצאה הטובה ביותר תוך למידה, התנסות והפקת לקחים.

אילוסטרציה © shutterstock

אני בטוחה שאם משרד החינוך יחליט להמשיך הלאה עם ההחלטה הזו ולהוציא אותה לפועל- התוכנית החדשנית והמהפכנית הזו תניב פירות מופלאים ותעלה את כולנו, מורים ותלמידים כאחד, לדרגה חדשה בשיטת החינוך הישראלית. המעשה הזה יכול לשנות את עתידם של אלפי תלמידים מיואשים ומתוסכלים, שמרגישים ששיטת החינוך הישנה שכוללת מחברות, ספרים ומבחנים מודפסים, היא כלל לא בשבילם.