חילוקי הדעות בין הדתיים והחילוניים באשר לאופייה היהודי של מדינת ישראל ומעמד הדת היהודית קיימים עוד מקום המדינה. כתוצאה ממחלוקת זו, הושג בשנת 1947 הסכם פשרה בין החילוניים לדתיים - "הסדר הסטטוס-קוו".

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• אוי לא: קבלו את הסיטואציות הכי מייבשות שיש
• לגזור ולשמור: כך תצליחו בבגרות במתמטיקה
• השבוע בעבר: הטקס הנוצץ נערך לראשונה

על פי הסדר זה, מעמד הדת במדינת ישראל מסדר בהתאם למתכונת שהייתה נהוגה בישוב היהודי בזמן תקופת המנדט בארץ ישראל ("סטטוס-קוו" בלטינית משמעו שמירה על המצב הקיים). הסדר הסטטוס-קוו מכיר בצורך של הקבוצות היהודיות השונות במדינת ישראל לחיות זו לצד זו, על אף חילוקי הדעות הרבים בנוגע ליחסי דת ומדינה. הוא נועד לקבוע עקרונות ו"כללי משחק" לפתרון הבעיות בין דתיים וחילוניים בישראל בארבעה נושאים עיקריים, שאחד מהם הוא נושא "שמירה על השבת במקומות ציבוריים". על פיו, יום השבת הוא יום שבתון מוחלט של כל הגופים והחברות, בין היתר תחבורה ציבורית ובתי עסק שונים.

כתוצאה מהפשרה בין החילוניים לדתיים נקבע "חוק שעות עבודה ומנוחה", לפיו יום השבת הוא יום המנוחה הרשמי במדינת ישראל, ממש כמו שיום המנוחה של המוסלמים הוא יום שישי ושל הנוצרים הוא יום ראשון. החוק אוסר על העסקת עובד ביום המנוחה השבועי שלו ולכן אסור להעסיק יהודים בשבת.

על אף הסדר הסטטוס-קוו ואף על פי קיומו של "חוק שעות עבודה ומנוחה", בתי עסק עדיין נפתחים בשבת בערים שונות ברחבי הארץ, בטענה שמדובר ביום הכי עמוס בשבוע. לטענתם, אנשים מעדיפים לצאת לקניות בשבת, משום שמדובר ביום הפנוי היחיד שלהם במהלך השבוע, וכן הואיל ובשבת אין פקקים בכבישים. בעלי העסקים מעדיפים לקבל קנסות העומדים על אלפח שקלים או יותר, ועדיין להמשיך לפעול בשבת, מאחר שזה משתלם עבורם מבחינה כספית. ההכנסות גדולות יותר מההוצאות על הקנסות.

חוק המרכולים - מצלצל לכם מוכר?

אם יצא לכם להיחשף לאחרונה לאמצעי התקשורת השונים, קרוב לוודאי שנתקלתם בצירוף המילים הזה.
מדובר בהצעת חוק, אותה קידם שר הפנים, אריה דרעי, יחד עם המפלגות החרדיות. לפיו, שר הפנים בעל הסמכות לקבוע לאלו עסקים מותר להיפתח בשבת ולאלו אסור. בנוסף, שר הפנים רשאי לפסול חוקי עזר עירוניים חדשים המאשרים פתיחת עסקים בשבת.

הצעת החוק עוררה מהומות רבות ברחבי הארץ בקרב חילוניים שטענו כי מדובר בחוק שמפלה בין עיר אחת לעיר אחרת, וזאת מכיוון שהחוק לא יחול על תל אביב, בה ימשיכו בתי העסק לפעול כרגיל גם בשבת, וזאת הודות לחוק העזר העירוני שאושר בעיריית תל אביב. כמו כן, הם טוענים כי החוק יעמיק את הקרע הקיים בין הדתיים לחילוניים. גם הרשויות המקומיות מתנגדות נחרצות לחוק בטענה שהוא עלול ליצור מצב של כפייה דתית ופגיעה בפרנסת התושבים.

אני לא עושה קניות בשבת - מבחירה חופשית. אני אוהבת להירגע ביום הזה, שכן מדובר ביום החופשי היחידי שלי במהלך השבוע, ואני נהנית פשוט להיות עם עצמי ועם המשפחה שלי. העובדה שבתי העסק סגורים בשבת מעולם לא הפריעה לי, משום שמדובר ביום המנוחה שלי, ובין היתר של כל העם היהודי, ולכן נטייתי לתמוך בחוק המרכולים היא ברורה.

אך האם העובדה שאני לא עושה קניות בשבת אומרת שכך כולם צריכים לנהוג? מאחר ואני שומרת את השבת - כולם צריכים לשמור? אני יודעת שהתשובה לשתי השאלות היא לא. אני מאמינה בריבוי דעות, בבחירה חופשית, ביכולת של כל אדם לחיות את חייו לפי אמונותיו, ולכן אינני יכולה לכפות את אורח חיי על אחרים.

אולם, אני אף מאמינה שעל מדינת ישראל להמשיך ולשמר את אופייה היהודי על מנת שלא תאבד מהייחודיות שלה ומהמסורות שעברו לאורך כל השנים, הכוללות בין היתר את מסורת שמירת השבת והפיכתו ליום שבתון מוחלט של כל הגופים והחברות בישראל.

בהכרזת העצמאות נאמר: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל...". מדינת ישראל היא בראש ובראשונה מדינה יהודית והיא נועדה לשמש מקלט ליהודי העולם. אף על פי שהיא מכבדת את כל אזרחיה ללא הבדלי דת, גזע ומין, היא צריכה להכיר בהלכה היהודית, לקיים את מסורות העם היהודי ולשמר אותם. בהתבסס על כך, חוק המרכולים הינו חוק צודק שנועד להגן על הסדר הסטטוס-קוו ועל "חוק שעות עבודה ומנוחה", ובנוסף גם נועד לשמר את אופייה היהודי של מדינת ישראל. לכן, על כל בתי העסק להיות סגורים.

לעומת זאת, מתנגדי חוק המרכולים יכולים להשתמש באותה הטענה ולומר כי בהכרזת העצמאות נאמר כי: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות...". אף על פי שהמילה "דמוקרטיה" לא כתובה במפורש בהכרזה, ניתן עדיין לראות כי מדינת ישראל היא בעלת אופי דמוקרטי כיהיא מושתתת על יסוד החירות ומקיימת שוויון חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה.

כלומר, על אף שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, היא גם דוגלת בדמוקרטיה ולכן לכל אדם ישנה יד חופשית לפעול, לנהוג ולבחור כרצונו. לכן, חוק המרכולים הוא כפייה דתית שפוגעת בדמוקרטיה ומונעת מאזרחי המדינה את יכולת הבחירה החופשית; מי שרוצה לעבוד בשבת - יעבוד בשבת, ומי שלא - לא.

מדובר בסוגיה מורכבת שלרבים קשה לקבוע אם הם תומכים בה או מתנגדים לה - האם נכון לכפות על חילוניים לשמור שבת? האם זו הדרך לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל? ואם חוק המרכולים הוא לא התשובה לבעיה, האם נכון להתפשר על אופייה היהודי של המדינה ולוותר בקלות כזו על "חוק שעות עבודה ומנוחה"? לשכוח את הסדר הסטטוס-קוו? האם להתיר לכל בעלי העסקים לעשות כרצונם ולפתוח את בתי העסק בשבת?

בימים אלו הצעת חוק המרכולים אושרה בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, וכל שנותר הוא פרסום החוק ב"רשומות", לאחר שהפך לחלק מספר החוקים של מדינת ישראל. אני מאמינה שהצעת החוק תסייע לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל, ועל אחד מיסודות התרבות החשובים וההכרחיים ביותר שהביאה היהדות לעולם - הלא היא השבת.