השנה נחגוג 70 שנות עצמאות למדינתנו הקטנה, שמחליפה קידומת. יחד עם צמר הגפן המתוק, הפופקורן, התירס והזיקוקים הצבעוניים והמלהיבים, המאותתים כולם על יום העצמאות הקרב ובא - מגיעים גם כל האמנים הבולטים במדינה, עבורם יום העצמאות זהו יום עבודה לכל דבר. מעיר לעיר ומבמה לבמה, שלוש-ארבע ואפילו חמש הופעות בערב אחד - כך מתכננים הזמרים והאמנים המובילים לבלות את הערב העמוס ביותר של השנה, בו ישלשלו לכיסם הפרטי הרבה מאוד כסף תוך שעות ספורות בלבד.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• למען מבקשי המקלט: הנוער שרואה בגירוש מאבק הכרחי
• שחקו וגלו: עד כמה אתם חופשיים?
• מתעצלים להתאמן? כך תשפרו את הכושר שלכם
  

כמיטב המסורת, גם השנה בחרו ראשי העיריות בכל קצוות הארץ לשלם מאות אלפי שקלים המגיעים מכיסי התושבים עבור מופעי יום העצמאות, וזאת בשביל להביא את האמן הנחשב ביותר אל העיר ולזכות באהדת התושבים. 

לאחרונה, פורסמה רשימת הסכומים המפתיעים, שהשאירה אותי פעורת פה וחשפה עד כמה רחוק מוכנים ראשי העיריות ללכת, או ליתר דיוק לפתוח את "ארנק" העירייה, עבור מופעי יום העצמאות. על פי הנתונים שפורסמו, עירייה שתרצה שתושביה ירקדו לצלילי קולו של עומר אדם בערב יום העצמאות, תאלץ להיפרד מ- 205 אלף שקלים. עבור הופעה של אייל גולן, תשלם העירייה כ- 200 אלף שקלים, עבור עדן בן זקן והצמד סטטיק ובן אל הסכום עומד על כ- 195 אלף שקלים ועבור שלומי שבת כ- 180 אלף שקלים!

© ליאור פינקסון

הנתונים הללו עוררו את פליאתי הרבה - כיצד מרשים לעצמם ראשי העיריות לשלם כל כך הרבה כסף עבור הופעה קצרה? מאיפה מגיע כל הכסף? ומדוע רובו הגדול מושקע במטרות כמו אלו ולא בצרכים חשובים יותר, כמו בריאות, חינוך או רווחה?

לדעתי, כל העניין הפך כבר מזמן למוגזם. מדובר במעין "תחרות סמויה" בין העיריות השונות ברחבי המדינה; מי תשלם יותר כסף? מי תצליח להביא את הזמר הטוב ביותר? מי תציע את ההופעות האיכותיות ביותר עבור תושביה? ובסופו של דבר – איזו עיר "תרוויח" הכי הרבה מיום העצמאות הזה? אני לא מתכוונת לרווח מבחינה כספית וחושבת שהיא אינה תורמת לדבר, מלבד הזרמת המזומנים לחשבון הבנק הפרטי של האמנים המדוברים.

יחד עם זאת, כמובן שאינני מזלזלת בעשייה ובמקור הפרנסה של אותם הזמרים, משום שאני יודעת שמדובר בעבודה לא קלה כלל וכלל; לעבור מבמה אחת לאחרת, ואז לבמה נוספת ואחריה לעוד אחת, ולתת בכולן את כל כולך בערב אחד בלבד. מדובר בתהליך אינטנסיבי, מעייף ומתיש לכל אדם באשר הוא, לא משנה מהו גילו או כמה זמן הוא נמצא בתעשייה. לכן, אני רוצה להדגיש כי לא באמנים אשר מופיעים על הבמות הגדולות בערב יום העצמאות, אלא ברצוני להתמקד דווקא באנשים היושבים בעיריות הנמצאות כמעט בכל עיר במדינתנו.

© עדן שוחט

אמנם אני סבורה שרווחת הציבור והנאתו הן אכן מטרות חשובות, וכל ראש עיר ששם לנגד עיניו את המטרות הללו – עושה את עבודתו כראוי. אך אני מאמינה כי הגבול בין מתחשב לאינטרסנטי הוא דק נורא, ולפעמים, כשלא שמים לב, הגבול יכול להטשטש. על כן, אני חושבת שחייבים לשים גבול ברור וחד משמעי, על מנת שהעיריות לא תרשנה לעצמן "להתפרע" עם כספי הציבור ולהוציא הון תועפות עבור מטרות כמו הנאת התושבים במופעי יום העצמאות, שאומנם חשובות אך יש לדון בשאלה – מהי רמת החשיבות? ומהו טווח התקציב המוקצה להן? כמה העירייה יכולה להוציא מה"ארנק" שלה למטרת קידום המטרות הללו, וזאת מבלי "לבזבז" את כל כספי הציבור?

עומר אדם © אורית פניני

אני לא מצטדקת – גם אני נהנית ממופעי יום העצמאות, ואני גם לא מאשימה אף אחד. אני בטוחה שאף עירייה איננה פועלת בזדון ואיננה רוצה לפגוע בתושביה במכוון, ההפך הוא הנכון. אינני דורשת מאף עירייה לבטל את כל מופעי יום העצמאות – זו ממש לא כוונתי! אני מאמינה כי למופעים הללו ישנה חשיבות רבה הן מבחינת הנאת הציבור, הן מבחינת פרנסת האמנים והן מבחינת "שיווקה" של העיר.

עם זאת, אני מאמינה כי "צריכת" המופעים על ידי העיריות צריכה להיות מבוקרת על ידי גורם חיצוני, שיבדוק כמה כסף מכספי הציבור מושקע במימון ההופעות הללו. ניתן יהיה אפילו לקבוע מדי שנה סכום מסוים, בעזרת התייעצות עם הגורם החיצוני הנ"ל ובהתייעצות עם תושבי העיר, שיוקצה למטרת מימון מופעי יום העצמאות בלבד. כך יהיה עניין ההוצאות של העירייה "שיח" גלוי ופתוח עם התושבים ולא "טאבו" שאין לעסוק בו. הסכומים שיושקעו יהיו מבוקרים ולא מוגזמים, והכסף שיוותר יושקע למטרות נוספות בעלות ערך עבור פיתוח העיר וסיוע לתושבים עצמם. עד אז, בטוחה שחגיגות ה-70 יהיו שמחות לכולם.