דעה: די לגזענות נגד הקהילה הגאה בפייסבוק
כתבת "פרוגי" לירון מלול, לא מבינה למה בשנת 2012, עדיין יש קבוצות ועמודי נאצה בפייסבוק בהם גולשים קוראים לרצוח הומואים ולסביות. היא נזכרת בביקור שלה בבר נוער ומבקשת מכולם לגלות קצת סובלנות
יצא לי להיתקל לאחרונה ברשת בכל מיני מודעות והודעות הומופוביות בטירוף, אפילו כאלה שקוראות להשמיד את כל ההומואים והלסביות. גם בדפי נאצה בפייסבוק.
דעה: כשאמא מתחילה לקבל את הבן ההומו שלה
למען האמת, לא חשבתי שיצא לי להתקל עוד בדברים שכאלה במאה העשרים ואחת. בשנת 2012. מסתבר שטעיתי. מסתבר שישנם עוד לא מעט אנשים שדעתם בנושא היא פרימיטיבית נורא ולא פתוחה לקבל את ה"שונה" מהם.
הייתה תגובה אחת ספציפית, שיותר מכל גרמה לי לצמרמורת וזעזוע בכל הגוף: "כל הכבוד למי שעשה את הפיגוע בבר נוער, חבל שלא נהרגו יותר אנשים". מי שלא זוכר את המקרה, בר נוער הוא מקום פתוח לנוער להט"בי (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), מתלבט ובכלל לכולם, שנמצא לא פחות ולא יותר - בעיר הכי מקבלת במדינה - תל אביב.
אני יכולה לומר אחרי שביקרתי במקום פעם אחת, והיא הספיקה לי כדי להבין שהמקום הוא מקום מקסים, צנוע, מקבל, חם ואוהב. לפני כשלוש שנים, נכנס רוצח רעול פנים לבר נוער, וריסס יריות לכל עבר במקום.
הרוצח הצליח לפגוע במדריך שהיה באותו הערב במקום ופגיעה ישירה קבעה את מותו, כך גם בנערה צעירה שבאה לתמוך בחבריה, מצאה שם באותו הערב את מותה.
בנוסף נפגעו עוד עשרה נערים ונערות מהיריות וישנם כאלה שעדיין סובלים מפציעותיהם, מזה שלוש שנים. כמובן שלא נדבר על כל נפגעי החרדה. כואב להיזכר באירוע המצער הזה.
ועוד יותר כואב ומרתיח אותי זה לשמוע תגובות כמו אלה.בואו לא נשכח שמדובר בסך הכל בילדים, נערים ובכלל, בבני אדם, שלא עשו דבר רע, אלא רק להיפך, ועל זה שבסוף היום האנשים האלה היו ישנים עם מישהו מהמין השני, על זה הם נרצחו. כי למישהו זה פשוט לא התאים.
יצא לי לא מעט בחיי להתקל באנשים כאלה ואחרים: דתיים, חילונים, שחושבים שלהיות הומו זה דבר לא שפוי במיוחד.שמעתי אמירות וטענות כאלה ואחרות, כמו - " הומואים זה מגעיל", דרך "זה אסור" ועד "בגלל הומואים יש רעידות אדמה".
ואני אומרת, מי קבע מה מותר ומה אסור? מי קבע שזה לא טבעי? מי קבע שהאהבה הזאת היא אהבה פסולה?איך יש באנשים את הטיפשות הזו לבוא ולומר שנטייה מינית זו מחלת נפש?
מאז ומתמיד הייתה לי בעיה עם אנשים גזעניים. כאלה שלא מוכנים לקבל שום דבר אחר מהם. אולי בגלל עצם היותי אחת מהקהילה, זה הפריע לי קצת יותר. מגיל די צעיר יחסית (14 וחצי) הייתי מפרסמת בעיתוני העיר כתבות בנושא גזענות והומופוביה בפרט.
למען האמת, האנשים הקרובים אלי ביותר, לא אהבו את הרעיון שאכתוב על זה. נסיתי לכבד ולא פרסמתי, אך לעולם לא הפסקתי לכתוב. כיום אני מתקרבת בצעדי ענק לשנות העשרים לחיי, כבר לא ילדה. לא מתכוונת להסתיר עוד את דעותיי בנושא. זו מי שאני, ואם יש לי את המקום בו אוכל בשם כל הקהילה להעביר את המסר, אעשה זאת.
מה שאני מנסה להעביר בסך הכל, זה שלא ייתכן שתופעת הגיזענות וההומופוביה הנוראית הזו עוד קיימת בינינו. ולא ייתכן שניתן לה ככה להמשך. לא ייתכן שאנשים יתרחקו מאדם כלשהו בגלל היותו גיי, כאילו זו איזו מחלה מדבקת.
יש כאלה שבאמת חושבים כך, אך אחדש לכל אותם האנשים הללו - זה לא! זה לא מדבק! וזה לא מדבק, כי זו לא מחלה! אנשים צריכים להבין, הומואים ולסביות הם לא שונים מסטרייטים בשום מובן ושום צורה, מלבד הדבר הכל כך שולי הזה, שהאהבה שיש להם בלב היא אהבה קצת אחרת,אך לא מזיקה, ולא פוגעת באף אחד, היא לא מחלה, ולא גורמת לרעידות אדמה, גם לא לנפילות קטיושות, האמינו לי.
מה שאני מנסה לומר, השליכו מכם את הגזענות המיותרת, את הדעות הקדומות, קבלו את האנשים שלצידכם כפי שהם. אהבו אותם, תמכו בהם. ולרגע, אל תגרמו להם להרגיש שונים בגלל נטיה מינית! כי הם לא שונים. אנחנו לא שונים.