הבוקר (ג') התעוררנו לחדשות מפתיעות - משרד החינוך הוציא המלצה חדשה למורים בבתי הספר היסודיים שלא לתת שיעורי בית החל משנת הלימודים הקרובה. הטענה העיקרית להמלצה היא שלא נראה כי שיעורי הבית הם אלו האחראיים להצלחה ולמוטיבציה ללמידה בקרב התלמידים וכי בשלב מסוים השיעורים הללו הופכים לעבודה עבור ההורים, מאחר שהתלמידים "לא מסוגלים לעמוד בעומס". במקום זאת, יונחו בתי הספר לתת משימות קריאה ומשחק לשעות אחר הצהריים; ובשאר הזמן יוכלו התלמידים ליהנות ממנוחה, מחוגים ומבילויים עם חברים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• יזמי השנה בראיון וואטסאפ: "הבנתי שזה המקצוע שלי לעתיד"
• שחקו: איזו חיה נותנת לכם כוח?
• חיים משותפים בקיץ: בני הנוער שבחרו לנפץ את הסטיגמות
  

אני חייבת להודות שבפעם הראשונה בה קראתי את מילים אלו, התעוררה התלמידה שבי וקפצה משמחה – הרי איזה תלמיד אוהב להכין שיעורי בית? אני יכולה להעיד ממקור ראשון כי שיעורי הבית הינם מעמסה מטורפת על התלמידים ובעיקר בכיתות הגבוהות, מה שמוביל מאוחר יותר למתח בלתי נשלט ולתסכול. אני בטוחה שאינני התלמידה היחידה בישראל שמרגישה כך ושרובכם תוכלו להזדהות איתי בשמחה על הפחתת הלחץ.

אולם, למרות שתגובתי הראשונית הייתה לקרון מאושר, נזכרתי כי אני כבר לא תלמידה, ובטח שלא תלמידה ביסודי, ולמעשה עברתי כבר "לעולם של הבוגרים": בשנת הלימודים הקרובה אחזור שוב לבית הספר היסודי והפעם לא כתלמידה, אלא כסייעת לכיתות א'-ב' במסגרת שנת השירות הלאומי השנייה שלי. על כן, אפשר לומר שהחוק החדש משפיע פחות או יותר גם עליי ובדיוק בגלל זה, עליי לייחס לעניין חשיבות בוגרת יותר. וכך גם עליכם, התלמידים, לעשות. לדעתי ביטול משימות הכתיבה ושיעורי הבית עלול להשפיע באופן שלילי על ההתקדמות והלמידה שלכם - ולא, לא מדובר בעוד מחשבה פרימיטיבית וממורמרת מצדה של מורה, אלא בהיגיון.

מעבר להיותם של שיעורי הבית ומשימות הכתיבה מעמסה כבדה וטענת משרד החינוך לכך ששיעורי הבית אינם המקור להצלחה ולהתקדמות התלמידים, אני דווקא חושבת בדיוק ההפך. דמיינו כי למדתם חומר חדש בכיתה, בלשון למשל, ולא נדרשתם לתרגל את החומר בבית או לענות על שאלות הבנה בכתב, אלא רק לעלעל שנית בטקסט או לקרוא ספר העוסק במה שלמדתם. ענו בכנות: כמה מכם באמת יחזרו על החומר בבית? כמה מכם יבינו ויפנימו שהחומר שלמדתם בכיתה נועד אך ורק כדי לעזור לכם להתקדם ולא לרצות את המורה ואצל כמה מכם תתעורר מוטיבציה לחזור שנית על מה שכבר למדתם? ובכן, נגיד שחזרתם לשיעור למחרת, לאחר שלא עסקתם בכל משימה הקשורה לחומר הנלמד בשיעור שעבר – האם תוכלו באמת לזכור מה נלמד? התשובה היא לרוב "לא", במיוחד כשמדובר בתלמידים צעירים בבית ספר יסודי.

מחקרים רבים כבר העידו בעבר כי כתיבה משפרת את הזיכרון וההבנה של הנלמד, וזאת מפני שהיא דורשת מישור מחשבתי שונה ורחב ותשומת לב מירבית לפרטים. מעבר לכך, כתיבה היא פעולה הכרתית, כלומר אתם עושים אותה בהכרה ובמודעות. בכך היא מקבעת את החומר במוח ודואגת שבאמת תעברו עליו שוב ותזכרו אותו באמת, מאשר שתקראו שתי פסקאות ברפרוף רק כדי לצאת ידי חובה. תוכלו להסכים עמי?

אוסיף ואציין שתפקיד המורה בכיתה, בניגוד למה שאתם אולי חושבים, הוא לא למרר לכם את החיים עם כל השיעורים האלו, אלא לדאוג לכך שבאמת תבינו ותפנימו את החומר שעליכם לדעת. ואם תקבלו מהמורים שלכם משימה שלא מתבססת על כתיבה, אלא רק על קריאה או פעולה מסוימת אחרת - איך הם יוכלו לעקוב אחר ההתקדמות שלכם ושל שאר התלמידים? איך יקבלו הוכחה לכך שבאמת עברתם על החומר והפנמתם אותו, אם אתם יכולים פשוט להגיד שקראתם או עשיתם את המוטל עליכם, מבלי לעשות זאת באמת? הרי תחשבו על זה - איזה אינטרס יש למורה לתת לכם שיעורי בית, אם לא לדאוג להתקדמות ולהבנה שלכם? 

ובכל הנוגע לשיעורי הבית שהופכים בסוף לעבודה להורים "בשל העומס" – אין הדבר אמור להיות כך. שיעורי הבית ניתנו אך ורק לתלמידים, כלומר לילדים, וההורים יכולים אולי לשמש ככלי עזר לילדיהם - אבל לא להשתלט על עבודת הילד או הילדה. חלק ממטרת שיעורי הבית היא ללמד את התלמידים הצעירים עבודה עצמאית ועצמאות בכלל. עליהם ללמוד ולהבין כיצד לפתור בעיות ולהתקדם לבד, בכוחות עצמם. ואם ההורים עושים את כל העבודה, אז מה עשינו בזה? מה גם שעבודה משותפת של הורה וילד תורמת למעקב ההורה אחר התפתחות והתקדמות הילד או הילדה שלו ואף לקשר ולחיבור ביניהם.

היוזמה החדשה של משרד החינוך המעודדת להפחית בשיעורי הבית הכתובים, תוך שילוב קריאה ופעילויות אחרות, ראויה להערכה בעיניי. אני מאמינה שבהחלט יש לשלב אותה במתכונת הקיימת של שיעורי הבית ומשימות הכתיבה, אך אין לזו לבוא במקום זו. שתי המתכונות חשובות ומסייעות בהתקדמות ובהבנה כל אחת בדרכה שלה, הן המשימות שבעל פה והן משימות הכתיבה.

אומנם אני מאמינה שיש להפחית בכמות שיעורי הבית המפלצתית שמקבלים בכל יום או שבוע, כדי להשאיר זמן גם לתחומי עניין אחרים ולא פחות חשובים, כפי שציין משרד החינוך; אך שגוי, לפי דעתי, לבטלם באופן מוחלט.