יוצאי אתיופיה ותומכיהם יצאו השבוע להפגנות ברחובות, על רקע מותו סלומון טקה ז"ל, בחור אתיופי שנורה על ידי שוטר. ההפגנה הפכה לאלימה, גרמה לפקקים של שעות, והובילה להתפרעויות ומהומות שנמשכו גם לאורך כל הלילה.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

• לא צריך לבזבז: כך תבלו בחינם בחופש הגדול
• החל מהשבוע הבא: איסור על מכירת ממתקים בצורת סיגריות
• טור דעה: האם הדגשת לימודי המתמטיקה מוצדקת?

גם לנו כאב לשמוע על מותו של סלמון טקה בן ה-18, נער שיצא בדיוק כמונו, לפני כשבוע וחצי לחופש הגדול. אין לנו ספק שדבר אינו מצדיק את מותו ושהמקרה העצוב הזה צריך לעורר את כולנו. הקהילה האתיופית ועדות נוספות סובלות מפגיעות גזעניות מצד החברה שלנו. אנו חושבות שהגיע הזמן שנתחיל להשלים עם זה שיש אנשים עם נטיות מיניות, תרבויות ומוצאים שונים אך שהם בדיוק כמונו. לאחר המאורע של טקה, להם נמאס לשתוק. פייר? צודקים לגמרי!

עם זאת, אנו חושבות שישנה דרך לכל דבר. פתירת אלימות באלימות - לא מובילה לשום דבר טוב. זו לגמרי לא הדרך הנכונה ולא מה שיגרום לשינוי. על מנת להביא את עצמם לידי ביטוי, הם יכלו לצאת להפגין גם מבלי לפגוע בעוברים והשבים בדרך אשר חפים מפשע ועדיין לזעוק ולזעזע הכי חזק שאפשר - כי צריך וחייב.

מחאות נועדו בשביל מקרים של חוסר צדק, כדי לנסות לשנות משהו בחברה שלנו, כדי שישמעו את הקול של האזרחים בשלטון וכדי להעיר את הישנים, שיושבים ולא עושים כלום וחושבים שזה לגיטימי לתת למקרים הזויים כאלה לעבור לידנו.

יצאה החלטה לעשות את המחאה בכביש 431, כביש 4 ובמקומות ראשיים נוספים אשר החסימה שלהם פוגעת באנשים רבים שחוזרים הביתה מהעבודה בשעות מאוחרות, ובאמבולנסים שצריכים להגיע בדחיפות לבתי החולים. בעקבות ההתפרעויות -עשרות נפגעו ונעצרו, עשרות רכבים נרגמו באבנים, עלו שריפות, ושוטרים רבים הותקפו ונפצעו. המפגינים שרפו מכוניות, הפכו ניידות משטרה, שברו שמשות ואף הציתו אותן. 

אנחנו חושבים שכן מגיעה ליוצאי אתיופיה הזכות להפגין ולזעוק, אפילו מן הראוי שזה מה שהם יעשו אחרי מוות של בן משפחתם ובן עדתם. אך לכל דבר יש דרך, ואפשר להפגין, אבל לא באלימות ובאגרסיביות. זו ממש לא הדרך הנכונה, ואם מטרתם הייתה לגרום לשוויון ולחולל שינוי, אז הם עשו בדיוק ההפך. הם גרמו לסטיגמות עליהם להישאר, גם אם זה לא כולם, גם אם ה"בלאגניסטין" הם מיעוט מביניהם - הם הפכו לסמל שייזכר מגל המחאה הנוכחי, ולצערנו, זה יגרום למדינה להכליל אותם, למרות שברור לכולנו שלא כל המוחאים נהגו כך ולא לשם כך קמה המחאה. 

אבל בואו נדבר רגע על חוסר השוויון. יוצאי אתיופיה מקבלים סיוע כאשר הם רוצים ללמוד ולהפוך לסטודנטים, יוצאי אתיופיה זוכים בסיוע גם בתחום השיכון והדיור - הם זכאים להלוואה לדיור בסך של עד 600,000 ש"ח. נכון, גזענות קיימת, לצערנו הרב. ולמרות כל הניסיונות לשיוויון ישנם הרבה אנשים הדוחים אותם מן החברה ומחליטים לא לקבל אותם בגלל צבע עור גופם. במקרים רבים המדינה מעניקה לבני העדה האתיופית זכויות ומנסה להקל עליהם וכן רוצה שהגזענות תיפסק, אך גם יש לא מעט מקרים בהן המציאות מוכיחה הפוך. 

בתור מי שחיות בין הקהילה האתיופית ורואות אותן שווים לכל דבר בחיי היומיום שלנו, אנו מזועזעות ממקרה המוות של סולמון הצעיר, ועצובות על כך מאוד. אנו בעד שיוצאי אתיופיה יפגינו וישמיעו את כולם, אבל שום דבר, בעולם, אינו מצדיק אלימות. לא פיזית וכמובן שגם לא מילולית - במיוחד לא זאת שבאה מן הממסד או המשטרה  -אלו שאמורים לספק לנו תחושת הגנה וצדק. בשביל לעורר מהפכה, לעשות שוויון - צריך לפעול בחכמה, בתבונה והכי חשוב - בכבוד. אפשר לגמרי להפגין, למחות ולהביע דעה, אבל בדרך ראויה. אנו מבינות את הטענה שבלי רעש גדול במדינה לא באמת ניתן לשנות משהו, אבל יש קו אדום גם לזה. הלוואי והמחאה הזאת לא הייתה לחינם, הלוואי שבעוד מספר חודשים נשמע על שינויים משמעותיים במדינה בזכות התעוררותם וזעקתם של בני העדה, הלוואי שלא יישפך כאן דם אחים שלא לצורך רק בגלל צבע עור או מכל סיבה אחרת.