"בני הנוער שקועים כל היום במסכים ולא מעניין אותם שום דבר", אני שומע את האמירה הזו שוב ושוב, כל יום. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• נבחרת ישראל בכדורעף חופים תקועה בארץ בגלל שביתה
• איזה כיף: הדברים שכולנו אוהבים לעשות בחופשת הקיץ
• "מחקתי את חשבון האינסטגרם שלי והרגשתי הקלה"

ההתמודדות עם העולם האמיתי, במיוחד בגיל ההתבגרות אינה פשוטה כלל. המעבר החד לחטיבות הביניים עם עומס הלימודים מקשה עלינו מאוד. תוסיפו לזה גם את הבעיות החברתיות הנלוות, כל אלו גורמים לנו לרצות להתנתק מהעולם החיצוני ולחיות בבועה שלנו, בתוך העולם הפרטי שאנו יוצרים לעצמנו. 

חטיבת הביניים זוהי התקופה הכי מבלבלת בחיים שלנו. בבת אחת הכל משתנה – המורים, החברים, צורת הלימוד. בתקופה שאנחנו הכי חסרי ביטחון אנחנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם עומס לימודי כבד, מבחנים רבים שתכליתם לא תמיד ברורה ובעיקר לחצים נפשיים שלא כל ילד מצליח להתמודד איתם כהלכה. אולי למבוגרים זה נשמע שטויות, אבל לחלק גדול מהילדים אין עדיין את הכלים להתנהלות עם לחצים.

רוב חבריי, בני גילי רוצים – בדיוק כמוני - ללמוד, להתקדם ולהצליח. דווקא בזמנים שלמורים בחטיבת הביניים יש תפקיד חשוב ומכריע, שומעים לא אחת סיפורים מתלמידים על מורים שזלזלו בהם מול כל הכיתה; מורים שלא מקשיבים לצרכים ואינם רואים את התלמידים הנמצאים במצוקה. את המציאות הזאת תלמידים ותלמידות מכל רחבי הארץ פועלים כבר היום כדי לשנות.

בעמוד האינסטגרם שפתחנו - "וידויים מהחטיבה" אנו, בני הנוער, מעלים וידויים על חווית הלימוד בחטיבה. אחד הווידויים המרגשים הוא של תלמידה שמתארת שאין לה חברים בבית הספר: "אני לבד בהפסקות, לבד בכיתה, לבד בשיעורים ובמיוחד כשיש עבודה בזוגות, אני לא חושבת שלכל אחד קל להיות בכיתה ז' אבל זה עוד יותר קשה שאין לך חברים סביב".

תלמידה אחרת מתארת כיצד מורה חיקתה אותה בשיעור מול כל הכיתה: "זה לא נותן דוגמא, לא מראה איזה דרך נכונה להתנהג, זה מזלזל ומשפיל. ניסיתי לא להראות שזה פגע בי אבל זה מאוד ערער אותי. זה עבר כל גבול הגיוני".

התחושה של תלמידים רבים כמוני, היא שבחטיבה הדברים מתנהלים בצורה לא נכונה: התחלופה הגבוהה בכל שיעור בין המורים גורמת לכך שהם ואנחנו כמעט ולא מכירים ומתקשרים, העומס הלימודי מוביל לכך שאין לנו זמן לשוחח בכיתה על דברים מעשירים שהם לא בהכרח חלק מתכני הלימוד ובטח שאין במציאות שכזאת אפשרות למורים לזהות ילדים שנמצאים במצוקה חברתית.

לא פלא שחלק גדול מחבריי, תלמידים מצטיינים בבית ספר יסודי מגיעים כעת לבית הספר בחוסר חשק מופגן. שלוש שנות הלימוד בחטיבה צריכות להיות בדיוק ההפך בשבילנו. לשמש זמן של צמיחה והתפתחות אישית - הקניית ערכים, גיבוש זהות אישית, פיתוח מיומנויות רגשיות וחברתיות והקניית כלים לעתיד.

מדוע מורים לא מלמדים אותנו כיצד להתמודד עם כישלונות? את ערך הרעות או לקיחת אחריות אישית? אנחנו רוצים שהמורים ילמדו אותנו איך לחשוב בצורה יצירתית וביקורתית ולא רק לשנן את החומר שמישהו קבע שהוא חובה; אנחנו רוצים שהמורים יתנו בשיעורים גם מקום לביטוי עצמי ולדעות שלנו, גם אם הן לא בדיוק מה שצריך למבחן הקרוב; אנחנו רוצים שהמורים יבינו שדרך הלימוד המיושנת של הרצאה והכתבה חייבת להשתנות, ולהתקדם עם רוח הזמן.

אך יותר מכל אנחנו צריכים מורים שיכבדו אותנו, ישמעו גם מה לנו יש לומר, שיבואו ללמד מתוך אהבה, עם יכולת קשב ואמפתיה, שתאפשר לנו לשתף אותם בכל דבר. מורים ומורות בישראל, העבודה שלכם לא פשוטה. אבל גם החיים שלנו התלמידים בפרט בגיל הזה, לא פשוטים. 

לכן, החלטנו תלמידים ותלמידות מכל הארץ להתאגד יחד כדי לכתוב מסמך המלצות לשיפור שיטת הלימוד אותו נרצה להגיש לשר החינוך החדש. אנחנו מבקשים שינתן למורים שלנו את הכלים המתאימים שיוכלו להעצים ולהאמין בכל תלמיד, ושלא יהיו עוד מקרים של ילדים שמרגישים שאף אחד מצוות המורים לא רואה אותם. 

הכותב הוא גלעד סרי, תלמיד כיתה ז', מודיעין. משתתף בפרויקט "תנו לנו להצליח" במסגרתו תלמידי כיתות ז'-ט' מכל הארץ מתאגדים בכדי להשמיע את קולם ולהוביל שינוי בלימודים בחטיבות הביניים. במסגרת הפרויקט התלמידים פועלים לגיבוש מסמך המלצות מיוחד שיוגש לשר/ת החינוך הנכנס/ת.