שנה עברה מאז המחאה החברתית, ומה השגנו? שום דבר ושלושה מקרי התאבדות. היכן הכל השתבש?

דעה: המצב הבטחוני בישראל בסכנה יום יומית

המחאה החברתית כשלה, בואו נודה בזה – לא השגנו את מה שרצינו. אבל עכשיו האזרחים במדינה עושים טעות, טעות גדולה. היום אנחנו במדינת ישראל הולכים מכיוון מחאה, אל תעמולה. תעמולה פרובוקציונסטית שלא תועיל בכלום ורק תריע את המצב במדינה.

אז לפני שעוד מישהו הולך לרחוב לשרוף את עצמו – בואו נפעיל את השכל.

המקרה של משה סילמן הוא מקרה מצער מאוד, ובזה זה נגמר. זו הייתה טעות. טעות חמורה שרק תוביל להרעה במצב כיום. אנשים לומדים להעתיק מהתקשורת את מה שהם רואים והם ימשיכו לנסות להתאבד בגלל מה שהם ראו. לכן אני מציע לכולם לעשות דליט על המקרה ולחשוב את זה בתור טרגדיה ותו לא.

כדי שאנחנו נוביל לשינוי במדינה, אנחנו צריכים לעשות מספר דברים, קודם כל להפסיק להאשים את כולם ולהפסיק להאשים את הממשלה - מה לעשות, האמת המרה היא שהממשלה לא אחראית על הכל, מי שצריך להיות מואשם אלה שירותי הרווחה, ואם הרווחה רוצה – שתאשים את הממשל.

הרווחה היא זו שצריכה לדאוג לאזרחים יותר מהממשלה. ואם מישהו לא קיבל קיצבה מהביטוח הלאומי – צריכים להאשים את הביטוח הלאומי ואת שירותי הרווחה. מתי כן הממשלה אחראית וצריכים להאשימה? בחקיקת חוקים, ובדברים שלממשלה יש יד בדבר.

יוצא לי המון לדבר עם אנשים על המחאה, ואני שומע את אותן הסיסמאות אכולות מראש: "הממשלה אשמה", "מחירי הדירות עלו", "לא גומרים את החודש", "שחיתות שחיתות ועוד שחיתות".  נראה כי האנשים שדוברים את סיסמאות אלה מדי יום, שטופי מוח וזה הדבר היחידי שהם יודעים להגיד.

אז בואו נראה איך נפתור בעיות? נקח לדוגמא את בעיית הדיור. הדירות פה עולות יקר, אתם צודקים. מיליוני שקלים לדירת 4 או 3 חדרים זהו מחיר מוגזם. איך אפשר לשפר את המצב? פשוט מאוד – לא לקנות דירות במחירים האלו. כאשר אין ביקוש, המחירים יורדים. אבל מה אזרחי ישראל עושים במקום? מצביעים אצבע מאשימה כלפי הממשלה ואומרים בקול ובגאווה: "ביבי אשם".

לישראלים יש תכונה מעצבנת, התכונה הזו היא חוסר הודאה בטעויות, ולהאשים את האחר. כולנו עושים את זה, גם אני, וזה פשוט תכונה מולדת. אנחנו צריכים לצאת מהקופסא ולהתחיל לראות צדדים אחרים, ואולי גם להאשים אותנו -  כי בכל זאת, אולי אנחנו הבעייתים?

מצב המחאה השתנה, המחאה הפכה לתעמולה אלימה. הדבר ממש התחלק מתחת לאפנו, והיום אנחנו עדים לכך – שבירת זכויות בחנויות, הצתות, קללות ומכות. זה מזמן לא מחאה. איננו יודעים בוודאות מה הגורם שגרם לכך – ואין גם טעם להאשים את אף אחד. המטרה עכשיו היא לחזור למחאה ולהפסיק את מה שקורה עכשיו. כי אחרת – תיהיה פה אנרכיה. ואנרכיה לא תועיל בכלום.

עלינו להביט קדימה, ולראות כיצד כולנו, בכח משותף פותרים את הבעיות במדינה, מבלי לערב כוח אלים, ומבלי לערב תעמולה.