קשה להסיט מבט מהתמונות הקשות שמגיעות מארה"ב בימים האחרונים: אדם אפרו-אמריקאי שנעצר ושיתף פעולה עם השוטרים שעצרו אותו מצא את עצמו מהר מאוד על רצפת הרחוב הקרה, כשרגלו של שוטר לבן לוחצת על גרונו וחונקת אותו למוות, שמילותיו האחרונות היו "בבקשה, אני לא יכול לנשום". המקרה המזעזע הזה שבר את גב הגמל, שבמשך שנים סבל מכאבי משקלה של הגזענות, והוכיח בפעם המיליון - אנשים כהי עור אינם זוכים ליחס שווה. מיד לאחר פרסום הסרטון של המקרה הגיע הקתרזיס - מחאות ענק, שלא נראו הרבה זמן בארה"ב, שטפו את הרחובות בכל 50 המדינות בארה"ב בדרישה הכי לגיטימית ופשוטה - חיי שחורים חשובים בדיוק כמו אלה של לבנים, אקטיביזם במלוא הדרו ויופיו. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• יום האוקיינוסים: העובדות המעניינות והמפתיעות
• למרות הביטול: בתי הספר שמצאו חלופה לנשף
• התלמידים רוצים נשפים: "למה מועדונים כן ואנחנו לא?"

אלא שמהר מאוד, המחאות הסלימו, חלק מהשלטים הוחלפו בחפצים חדים והקתרזיס המיוחל נפגע - תמונות המחאה אט אט התחלפו בתיעודים מטרידים של מאות מפגינים מתפרעים באלימות ברחובות, פורצים לבתים, שודדים חנויות והורסים רכוש פרטי וציבורי של אנשים חפים מפשע, שברוב המקרים גם מאמינים ברעיון המחאה המקורי. המחאה החשובה הצמיחה גם תנועה אנרכיסטית, אלימה ופושעת. 

© getttyimages_IL/Spencer Platt

"תראו מה עשיתם לחנות שלי" זעקה האישה המבוגרת משכונת הברונקס שבניו יורק שקמה בבוקר וגילתה שבית העסק המקומי הקטן שהייתה שותפה בו נחרב וכל הקופה נשדדה, "אל תגידו לי 'חיי שחורים חשובים', אתם שיקרתם, רק רציתם לשדוד, רציתם כסף. תמצאו עבודה, כמוני". וחתמה במשפט: "תפסיקו לגנוב. זוהי שכונה ואנחנו מנסים לבנות אותה, ואתם הורסים אותה". קורבוי באלה חסך כסף לאורך כל שירותו ככבאי כדי לפתוח את בר החלומות שלו, שלשום הוא גילה שפרצו ושדדו לו את המקום: "זה לא פייר, זה לא צודק. עבדתי על המקום הזה כל כך קשה" אמר בריאיון.

אם ביום אותם אלה שזועקים, ובצדק, שחייהם של אפרו - אמריקאים חשובים בדיוק כמו אלו של הלבנים אך בלילה יוצאים לרחובות, הורסים חנויות ומבצעים פשעים - אז מה עשינו בכך? מקרי הביזה וההרס המזעזעים שרק פוגעים באנשים חפים מפשע לא עושים בשום אופן חסד עם מותו המיותר של ג'ורג' פלויד. ויתרה מכך -  פעולות אלה רק מרחיקות את רצונם המקורי של המפגינים - שוויון. למה שהציבור האמריקאי יקשיב לאדם ששדד את המכולת האהובה עליהם? או הרס את המכונית של אמא שלהם? או פגע פיזית באדם קרוב אליהם? 

חנות דולצ'ה וגבאנה בניו יורק שהושחתה ונבזזה © getttyimages_IL/Scott Heins

מרטין לות'ר קינג, לחם למען זכויותיהן של האפרו-אמריקאים בשנות ה-60, אמר שמהומה היא שפתם של אלה שלא נשמעים, אך הוא גם אמר בשלב מאוחר יותר בחייו ש"אי־צדק במקום כלשהו הוא איום על הצדק בכל מקום". ציטוט זה תקף לשני הכיוונים בכאוס המתחולל בארצות הברית. אי צדק על מותו האכזרי של פלויד הינו איום לצדק שאליו לא זכו לרוב כהי העור במדינה במשך שנים. אך הדברים שנעשים כיום ברחובות ארה"ב - כשבעלי עסק מאבדים את פרנסתם (שגם ככה נפגעה מהקורונה) או שרכושם נגנב או נהרס - הם גם מעשים של אי-צדק, למה על התמימים להיפגע? למה המחאה הפכה מתנועה לגיטימית לאיום על כל אדם אקראי שאינו קשור למחאה ורכושו או הוא עצמו עלול להיפגע? 

שלא תבלבלו, חיי אדם ולא משנה מה מוצאו, גזעו, מינו או דתו - חשובים, הם תמיד היו ויהיו חשובים ולרשויות בארה"ב יש חשבון נפש מאוד עמוק לעשות עם עצמן. יכול להיות שגל המחאה הקיצוני הזה יגרום להם לחשב מסלול מחדש לפני שהם באים להאשים אוטומטית את כהה העור על פני הלבן. אבל כאשר גורמים קיצוניים הופכים את המחאה למצעד הרס מלווה בפשע - זה כבר חציית גבול שפוגעת בכבודו של פלויד המנוח, בכבודם של כל אלה שמחאו בשקט ובדרכים דיפלומטיות והנזק הכי כבד שהאלימות הזו גורמת היא למחאה עצמה.