אנחנו נמצאים במצב לא אופטימלי במדינה וכמעט בכל יום צצה לה מחאה חדשה או כעס ציבורי חדש. אנחנו חיים במחאה של דיבורים, אוהלים, כינוסים והתאחדות ביחד לשם מטרה משותפת -  אין ספק כמה שזה מרומם ונותן תחושה של עם שעושה משהו טוב, שעושה משהו כשרע לו וכל כך מלוכד.

היום אחר הצהריים החליטו שמונה צעירים עם רוח מחאה שונה (אם אפשר להגדיר את זה כך) לטייל בקניון דיזינגוף סנטר בתל אביב, לחלק לעוברים ושבים מכתבי התאבדות ואז לעבור לגשר הילדים בקניון ולאיים בפני כל הנוכחים ברחוב בהתאבדותם.

האם זה לגיטימי? האם זה נכון למחות כך? האם באמת צריך לקרות משהו בסדר גודל כזה כדי לעורר את הפוליטקאים? התשובה שלי היא חד משמעית - לא!

די זה מוגזם. הפעם מדובר בצומי, האנשים האלו ספציפית רק רוצים כותרות. אין בעיה תעשו מחאה, תעשו עוד כל מיני דברים שלגיטימים כמחאה. אבל רבאק? למה לעשות את זה ככה? כאילו מה נסגר עם אזרחי המדינה? הבנו שהממשלה לא בסדר אבל גם המוחים לא בדיוק בסדר אם הם מתנהגים כך.

אני אדם מהפריפריה, גם ההורים שלי מתקשים לחיות כמו שצריך ובתנאים יחסית טובים, אבל מפה ועד להתאבד ועוד להתאבד ככה? או סתם לנסות להשיג צומי ככה? זו הגזמה. אני בעד המחאה - לא בעד פעולות מחאה מהסוג הזה. איפה המחאה המאוחדת והשפויה? איפה הציבור שעושה משהו יחד? איפה דפני ליף? יש למחות ויש לעשות שטויות - זה שטויות.

>> הצעירים שניסו להתאבד בדיזינגוף סנטר - נעצרו