"דור שלם דורש שלום, תנו לצה"ל לנצח, עם חזק עושה שלום, תנו לצה"ל לכסח" מילותיו של דויד גרוסמן בשיר "שירת הסטיקר" של להקת "הדג נחש", מה שמזכיר לי רבות את המצב היום - בארץ, בעולם, בעם שלנו ובעיקר ברצועת עזה.

בזמן האחרון מתעופפת שאלת המיליון דולר באוויר: איך מדינת ישראל אמורה להגיב לשיגורי הרקטות מהרצועה לעבר ארצנו? לכיוון יישובי הדרום, בהם אשדוד, אשקלון, באר שבע ולאחרונה גם אילת? ואפילו גם לערים נוספות במרכז הארץ כמו ראשון לציון, תל אביב וירושלים? ובכן, ישנם אנשים שיגיבו לכך בתשובה ברורה - לחתום הסכם להפסקת האש.

אני מסרב לטענה הזאת, בכל תוקף. משיחות שערכתי עם חבריי בדרום, ועם חברים בשאר הארץ, הגעתי למסקנה כי אין דבר כזה "שגרה זמנית" כמו שאנחנו באמת חושבים שתהיה, בדיוק כמו מסוג התמונות שמופצות בפייסבוק שמראות "מה החברים שלי חושבים שאני עושה, מה החברה שלי חושבת שאני עושה, מה המשפחה חושבת ומה אני עושה באמת".

אסור לעצור את המבצע הזה, בטח לא עכשיו. יש לחדור קרקעית לעזה, לשרוף אותה דרך טילי חיל האוויר, פגזי הטנקים ותרמילי הרובים. חריפות דבריי אני יודע, אבל זה בגלל שאם לא נפעל הפעם בכל הכוח, חמאס שוב יתחמש, שוב יתקוף ושוב בעוד 4 שנים לקראת הבחירות, תהיה "מלחמה" או "מבצע" בעזה.

הפעם ניתנת לנו ההזדמנות להרוס את החמאס, להשמידו. מהבכיר שבבכירים ועד לתפקיד הזוטרי ביותר שיש לארגון הטרור הזה להציע. וכל זאת כמובן, למרות התגובות הקשות שבטח יהיו.