במהלך הנסיעה לסבא ולסבתא נשמעו החדשות של קול ישראל, כשהידיעה המרכזית היא על הפריימריז בעבודה. אז הגיע החלק הטוב שבידיעה: "ונועם שליט במקום ה-39". הידד, נשארת במצפה הילה.

"זה לא ימין ולא שמאל" דאגו להבהיר בכל הצעדות למען גלעד; במפגש הבלוגרים שמחת שכל העם תומך בכם. רציתי לתקן ולומר שבגלעד, אבל זה היה חוסר תאקט.

היום אני מצטער שלא עשיתי את זה, שלא הבהרתי לך את הברור – העם מזדהה עם החייל, כי הוא פעם היה כזה, כי הוא מכיר כזה, כי הוא יהיה כזה. העם לא רוצה להיות בשבי, והעם באמת היה עם גלעד בזמנו.

אתה דאגת להבהיר שזה שמאל, שזה חלק מקמפיין פוליטי שגלעד הוא הדגל שלו; רצית לומר לנו שיש דבר שהשגת – להנהיג מחאה, כשבעצם כולנו היינו מנהיגים שלה – כולל המתנגדים לעסקה.

כולנו הסכמנו שצריך לעשות מאמצים למען גלעד, ואתה לקחת עלינו קרדיט – כאילו אנחנו צאן המרעה שלך. ניצלת אותנו. ניצלת את התקופה שעזרתי לבלוגרים צעירים, ושכתבתי בעצמי כמה כתבות לאתרים.

כשראיתי את המיקום הנמוך שלך – שמחתי לראות שהעם שלנו לא מטומטם, או לא משכיל, ושהוא כן רוצה מעשים אמתיים, מעבר לאלו שהם השיגו ואתה לקחת עליהם את הקרדיט.

יש לציין הערה קטנה: שלא יובן אחרת – אינני חוזר בי מתמיכתי בשחרורו של גלעד שליט והשבתו הביתה, אני פשוט לא מוכן לכך שיהפכו אותי, אלון סגל, כאזרח במדינת ישראל - לחלק מקמפיין פוליטי.