שקוף: "לפעמים נדמה לי שהמדינה כבר ויתרה עליי"
"בשנה האחרונה מצאתי את עצמי נלחם כל כך הרבה ובכנות, אני מותש. מצאתי את עצמי נלחם קודם כל בטכנולוגיה, שמתנקמת בי שוב ושוב בכל שיעור מחדש. אבל לא רק בטכנולוגיה אני נלחם, אלא גם בעצמי. נלחם בניסיון להתרכז בכל שיעור, בזמן שהקשב שלי בורח כל רגע למחוזות אחרים. לפעמים אני פשוט רוצה לוותר. הרי נדמה לי לפעמים שהמדינה כבר ויתרה עליי - אז למה שאני לא אעשה בדיוק את אותו הדבר?" • טור דעה
שקוף. ככה אני מרגיש. כבר שנה שנדמה לי שאף אחד לא רואה אותי. כבר שנה שאני מסתובב ברחבי המדינה שלי בתחושה שמקבלי ההחלטות בה, לא רואים אותי לנגד עיניהם. אבסורד? ללא ספק. אבל אתם יודעים מה עוד יותר אבסורד? העובדה שאני לא היחיד שמרגיש ככה. העובדה שאני רק דבורה קטנה בכוורת דבורים ענקית שבשנה האחרונה, מרגישות כל כך אבודות ושקופות. אבל זה אפילו לא הכי אבסורד בכל הסיפור הזה... מה כן? העובדה שתסריט הזוועות הזה לא נלקח מה-"Bee Movie", אלא מהמציאות האמתית שלי ושל שאר חבריי בשנה האחרונה.
עוד בערוץ המגזין של פרוגי:
- חולמים בגדול? שבעה טיפים ליזם הצעיר והמתחיל
- אסור לארח חמור: החוקים הכי מוזרים מרחבי העולם
- אמ;לק: מחאת התלמידים יוצאת לדרך
המציאות המתישה והמתסכלת שאני ושאר התלמידים במערכת החינוך נכלאנו לתוכה, מבלי שאף אחד בכלל הכין אותנו לכך. מציאות של בלבול, הנחיות שמתחלפות כל שתי שניות, חוסר ודאות ובעיקר – לבד. בית ספר – לבד, אחר הצהריים – לבד, כל הזמן – לבד. אז... האם זה מפתיע שמדדי האושר העולמיים בקרב בני נוער רק הולכים וצונחים? האם זה מפתיע שהישגי תלמידים רבים בשנה האחרונה התדרדרו לאור העובדה שהחומר הנלמד מועבר דרך מסכים מרצדים וקיטועים בלתי פוסקים? האם זה מפתיע שתלמידי מערכת החינוך מרגישים כאילו אין להם קול הפועל לטובתם? ממש לא.
התחושה שלי ושל תלמידים רבים במערכת החינוך שלא רואים אותנו, נובעת מהחלטות הממשלה שאנחנו תופסים כחסרות כל בסיס. לדוגמה, ההחלטה על פתיחת המסחר לצד אי פתיחת הלימודים, שממש לפני כמה ימים הגיעה לכדי מימוש, נראית בעיניי ובעיני עוד רבים אחרים כלא מוצדקת. הרי איך זה הגיוני בכלל שהמדינה תופסת שלרכוש בגדים זה חשוב יותר מאשר לרכוש חינוך בסיסי ואלמנטרי? אני לא מצליח להבין את השיקולים שעומדים מאחורי ההחלטה הזו. אני לא מבין איך אפשר לתפוס חולצות כחשובות יותר מאשר העתיד שלי ושל שאר התלמידים במערכת החינוך.
לא ברור לי איך אפשר להשאיר את התלמידים, אשר צמאים כל כך למסגרת הגיונית ושפויה, מסוגרים בבתיהם – ומצד שני לפתוח קניונים שפוטנציאל ההדבקה בהם הוא אדיר, ונתוני ההדבקה בהחלט הצביעו ועודם מצביעים על כך. החלטה זו והחלטות אחרות שהתקבלו בתקופה האחרונה הן שמעצבות את עמדתי האישית ואת עמדתם של עוד תלמידים רבים, שעבור המדינה בתי הספר נמצאים בעדיפות האחרונה. שעבור המדינה אנחנו נמצאים בעדיפות האחרונה. שאף גורם ממשלתי לא באמת מנסה לשים עצמו במקומנו ולהבין לקשיים ולצורך שלנו במסגרת הגיונית.
אז מה זה באמת אומר להיות תלמיד במערכת החינוך בשנת 2021? הנה החוויה האישית שלי. בשנה האחרונה, מצאתי את עצמי נלחם כל כך הרבה ובכנות, אני מותש. מצאתי את עצמי נלחם קודם כל בטכנולוגיה, שמתנקמת בי שוב ושוב בכל שיעור מחדש. תקלות טכניות ובעיות אינטרנט כאלו ואחרות כמעט ומרוקנות מתוכי כל מוטיבציה להשקיע. אבל אני לא מרים ידיים. לא רק בטכנולוגיה אני נלחם, אלא גם בעצמי. נלחם בניסיון להתרכז בכל שיעור, בזמן שהקשב שלי בורח כל רגע למחוזות אחרים. טוב, איך אפשר לצפות שזה לא יקרה כשיש סביבי אינספור הסחות דעת? – החל מרעש האמבולנס מבעד לחלון, כלה בטלפון שלי - בטיקטוק ובאינסטגרם, ועד לשירתו המאוד לא נעימה (בלשון המעטה) של אח שלי במקלחת... אבל אני לא מרים ידיים. למרות שלפעמים ממש מתחשק לי לעשות את זה.
לפעמים אני פשוט רוצה לוותר. הרי נדמה לי לפעמים שהמדינה כבר ויתרה עליי - אז למה שאני לא אעשה בדיוק את אותו הדבר? אבל אני לא נופל אל תוך הייאוש הזה. אני מחזיק את הראש מעל למים ומחכה שהמצב ייגמר. אני ממשיך להילחם לבדי את המלחמה על העתיד שלי, שבשנה האחרונה אני מרגיש שלא באמת מעניין את מקבלי ההחלטות. אבל זה המצב לצערי, ואני מקווה בכל ליבי שהוא ישתנה – במיוחד עכשיו כשבאופק נראים סימנים לכך, ומסתמנת חזרה מיוחלת לבתי הספר ביום ראשון.
לכן, מתוך הבנה לכאב ולקושי שלכם, כאחד מכם – אני מבקש שגם אתם לא תוותרו. נכון, תחושת הבדידות הזו היא מבאסת, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח. עלינו להשאיר את הראש מעל למים, ולקחת הרבה אוויר עד שהמשבר הזה יחלוף. למרות שזה לא פשוט כלל, חשוב שנהיה אופטימיים ונאמין שהמצב הזה הוא זמני. עלינו לדאוג לעצמינו ולא לחכות למקבלי ההחלטות שידאגו לנו. חינוך הוא המפתח לעתיד שלנו. בשביל להבטיח לעצמינו עתיד מוצלח ובהיר – עלינו לעשות את מירב המאמצים, ולא ליפול לייאוש. רק עד שיחלוף המשבר. רק עד שהכול ייגמר. עוד מעט.