ב-1 באוגוסט 2009, היה זה מוצאי שבת בשעה 22:40, עת הטבח הנוראי במקום המפגש של הקהילה ההומולסבית הבר נוער בתל אביב.

"פשע שנאה" קראו לזה, אנשים לא הבינו בכלל עד כמה המילים האלו ישנו אותנו. כמה זה ישנה את ההתעסקות בחקירה שנחשבת לחקירה היקרה ביותר מתולדות המדינה.

אלפי אנשים נחקרו מיליוני שקלים הושקעו וביום רביעי השבוע, נעצרו האנשים שהיו אחראים למסע הרצח המזעזע והנפשע הזה, שהוא פשע שנאה וכך צריך לקרוא לו ולא בשם אחר.

אז נכון שלהרבה אנשים במימשל שלנו זה פשוט לא בא בטוב שקרה מה שקרה, ובמיוחד עכשיו כשאנחנו בחודש ההזדהות עם אותם אנשים שהם בעצם אנחנו עצמנו הם לא שונים והם לא מיוחדים הם אנחנו לא כמונו אלא אנחנו.

אנשים מספיק אמיצים לצאת ולקבל את עצמם כמו שהם ולהבין שכולנו בני אדם וכל אדם ורצונותיו נטיותיו וגון עורו בסופו של יום כולנו בני אדם ולכולנו יש עם מה להתמודד ולהסכים לקבל את עצמנו כמו שאנחנו.

אז כשרוצחים אנשים כי צורת המחשבה והחיים שלהם הם לא כמו שלי המצב שלנו אבסורדי, אז מה עושים אותם אנשים שיושבים להם בקידמת הרכבת הזו ונוהגים בה על מנת שהעולם לא יחשוב שהשתגענו וחזרנו אחורה לשנת 1930?

זה מאוד פשוט הרי כולנו יודעים שאנחנו מדינת עולם שלישית ושאנחנו מדינת פשע והרי כל יום ניכנס לנו איזה משוגע עם רובה סהר למועדון ומתחיל לרסס כי מישהו היה חייב למישהו כסף.

כל זה עדיף לנו מאשר לפתוח עכשיו שוב חזית עם כל הנושא הזה שיושב לו לממשל על הצאוור ולא נותן רגע של שקט, כי מה כבר ביקשנו להתיחס לאדם כמו שהוא ולתת לו את האפשרות הנורמלית להקים משפחה ולחיות כמו בן אדם? הרי הוא כבר קיבל והשלים עם עצמו, למה אנחנו לא יכולים לעשות את זה? בחמש עשרה מדינות בעולם "הנאור" שלנו זה כבר אפשרי. אז מה איתנו הישראלים? לא מתקדמים?

אנשים נורמלים יכולים להתחתן כמו אנשים נורמלים, ואוו ממש הישג, אז כדי שמישהו לא יתעורר חס ושלום ויעמוד על הרגלים ויגיד שגם לנו מותר להתקדם קצת, אנחנו מרדימים את הילד ודואגים שנשכח מכל הסיפור בטענה שזה היה רק סיכסוך ועוד כל מידי שטויות שאנחנו אמורים ליקנות.

לא פעם אחת אנחנו נעמוד על שלנו ולא ניתן לטרוף הזה להמשיך לא ניתן לנהג(י) הרכבת הזאת לומר לנו איך לחיות ולאן אנחנו רוצים להגיע בעוד מספר שנים. יצאנו היום לרחוב להביע תמיכה ולהגיד כן, גם אני טעיתי עד היום אבל הבנתי שאני טיפש ואני צריך ללמוד לקבל ולכבד כל אדם כמו שהוא ואם היה פה פשע שנאה אז אני לא החביא אותו מתחת לשטיח כי נוח לי אני אתמודד עם התוצאות ויפעל לתקן ולבנות מדינה יפה יותר מאוחדת יותר ושפויה יותר. 

בתקווה שזה ישנה משהו בתודעה העקומה שלנו ובתקווה שזה יתן לנו לראות את מה שקורה כאן באור נכון יותר ובאמת ובתקווה שכולנו נהיה גאים: בנטיות שלנו, בפגמים שלנו ובדעות שלנו כל שיהיו, גאים.