בימים האחרונים, מסעיר את הרשת קמפיין רחב נגד השמנת ילדים ובו מוצגים באופן פוגעני וככאלה שמנודים מהחברה, ילדים שמנים. לאחרונה, הקמפיין ירד ובמקומו הוצב השלט: "עכשיו כשהפוסטרים ירדו, זה נשאר רק בידיים שלך".

עוד במדור החדשות של פרוגי: 
• "הרפורמה משקפת את רצון המבוגרים"
• פתרון לבעיית הבריונות: טיפולים קוסמטיים
• אנחנו לא שיכורים. למה להיות שלילי?

אין ספק שהשמנת יתר היא בעיה. לא מתפקידי ולא בכוחי "לדרג" את הבעיות שמשפיעות בצורה הרסנית על הנוער הישראלי כיום, אולם אם היה לי כוח או תפקיד שהיה מאפשר זאת הייתי מכניסה את השמנת היתר, אבל כנראה במקומות האחרונים. לפניה יעמדו ההומופוביה, הגזענות, השנאה העצמית, הרעבה, אלכוהול וכל אלה בסדר כזה או אחר.

שמחה לא תלויה בשומן שיש או אין לך, היא תלויה בבן אדם שאתה

השמנת יתר היא בעיה קלה ונוחה. קל מידי למצוא את האשמים בסיפור (הורים - מה אתם מאכילים את הילדים שלכם? ילדים - למה אתם אוכלים?) ולכן בחרו אותה. למה הרשת תוקפת אותה? כי גם לזה קל למצוא אשמים. זה לא אומר שהשמנת היתר היא לא בעיה, זה לא אומר שהרשת לא צודקת, זה אומר שכולם הולכים לבעיות הפשוטות ביותר ותוקפים אותן.

בכל זאת אני חושבת שראוי שאכתוב את דעתי בנושא - אחד מתוך ארבע ילדים סובל מהשמנת יתר. זה לא אומר שהחיוך שלו נהיה קטן יותר או שהוא מנודה חברתית. זה אומר שהילד סובל מהשמנת יתר. הכי פשוט להגיד לאנשים "אם לא תאכל יבוא שוטר", ובגרסתו המודרנית: "אם תאכל יבואו החברים שלך וינדו אותך חברתית ואתה תהיה עצוב עם חיוך קטן בפנים ענקיות והתמונה שלך תהיה בפייסבוק וכולם יקראו לך שמן".

במקום להפחיד אותנו אולי שאם נמשיך לאכול נסבול מבעיות בריאותיות בעתיד, פשוט יותר להפחיד אותנו שנהיה עצובים. כי כשאומרים לנו שיהיה לנו התקף לב בגיל ארבעים אם נמשיך לאכול ככה זה לא ממש מזיז, זה קצת מציק. כי זה לא יקרה לנו, זה קרה למישהו אחר, אבל כשאומרים לנו "אתם תהיו עצובים", זה יקרה לנו.

ההגדרה של "שמן" שרירותית מאוד, במיוחד בקרב בני נוער שמושפעים מהמדיה הצנומה של היום. כל בן אדם שרואה את הקמפיין יכול לחשוב שהוא שמן כי האמת כיום היא פוטושופ, כשאפילו האמת לא אמינה אפשר לסמוך רק על עצמך ועל קמפיינים; בצד אחד קמפיינים נגד השמנה ובצד השני קמפיינים נגד אנורקסיה וביניהם מחייכת דוגמנית מזויפת בבגד ים, וכשאפשר לסמוך רק על דברים כאלה אתה שמן. לא משנה כמה רזה, צנום ולא בריא אתה, אתה שמן כי "האמת" שמוסרים לנו היום אומרת ככה.

הבעיה האמיתית היא הדימוי, שזה הנשק הנוראי ביותר. אם אין לנו עובדות מול העיניים אנחנו יכולים לחשוב הכל. עד שיוכרז אחרת כל בן אדם שמשקלו עולה על זה של נוצה הוא שמן, וזה לא מונע ממנו לחשוב שאנחנו שמנים או לחשוב שמישהו אחר שמן, ואז מגיע לו העונש של כל השמנים, מגיע לו להיות עצוב. כי זאת הרי אשמתו (או של הוריו) שהחיוך שלו קטן. ולא כיף להיות עם מישהו עם חיוך קטן בפרצוף גדול.

זה קמפיין עצוב בעולם של אנשים עם בעיות שפותרים אותם בעזרת עוד בעיות.

אני שמחה שהקמפיין ירד אבל הנזקים, שהוא יכל לגרום, הם קשים והסרתו לא תעזור בשינוי המחשבה. בעוד כמה שבועות (סביר להניח שימים) אני אשכח את הקמפיין ואזכור אותו בתור דעה שכתבתי, שכעסתי על משהו.

אבל בשביל אותו אדם אחד שבעוד שנים עדיין יזכור כמה שהוא שמן עם חיוך קטן זה לא יגמר. בשביל אותם אנשים זה לעולם לא יגמר, לא בגלל החברה שתנדה אותם, לא בגלל הבריאות שלהם (כי הם בנורמה), אלא הם עצמם, שגם בעוד עשרים שנה יהיו "השמן".

יוצרי הקמפיין חייבים סליחה על כל דמעה שתישפך וכל חיוך שבגלל קמפיינים כמו אלו, יקטן.