השבוע אישרו השרים את ההחלטה לאסור שימוש בסמלים ובכינויים נאציים, כאשר העונש על החוק יהיה חצי שנת מאסר וקנס של 100 אלף שקלים. ברוכים הבאים לישראל בשנת 2014, תרצו חסם פה וכיסוי עיניים? 

עוד במדור החדשות של פרוגי:
• "שמן" זה לאו דווקא דבר עצוב. דעה
• הלך לעולמו: מיהו אריאל שרון בשבילי?
• חוזרים לבית הספר: מחאת התלמידים בוטלה

אנחנו חיים במדינה מוזרה. מדינה שבה בן אדם יכול לכתוב דברים איומים ונוראים, והדבר הגרוע ביותר שיקרה לו זה לקבל בחזרה תשובה כמו: "זה לא נחמד מה שאמרת". אבל כשהוא אומר נאצי זה חצי שנה מאסר וכנס.

נאצים וטיפשים כן נמצאים בעולם שלנו

קצת קשה להתנגד לחוק בלי להישמע נורא, אבל קצת יותר קשה לי לחיות בזמן שחופש הביטוי עובר שיוף והופך לחומר שאפשר לפסל בו כל מה שתרצו. זה בסדר לקרוא למישהו אידיוט ולא בסדר לקרוא למישהו נאצי, זה בסדר ללכת ברחוב עם חולצה פוגענית, זה לא בסדר ללכת עם חצאית מעל לברך.

אני לא נאצית ואני ממש לא מכחישה את השואה, אבל נראה שהחוק החדש כן. מה ההבדל בין הכחשת שואה ובין האישור להגיד משהו כזה רק בשיעור, רק למטרות מדעיות (לפי החוק). כשיוצאים מהשיעור הכל נעלם, אין שואה ואין נעליים. המתים היו כלא היו ואנה פרנק? מי זוכר אותה בכלל, מישהי שכתבה יומן.

האמת היא ש"למטרות חינוכיות" זה בדיוק כמו "מה שקורה בבית ספר נשאר בבית ספר". מה שקורה הוא מה שקורה בחוץ, בסביבה, בזמן שאתה חיי את חייך ונתקל, חס וחלילה חס ושלום, באזכור של נאצים. או, חס וחסה, בשואה לא למטרה חינוכית. מלחמת העולם השנייה לא התרחשה למטרות חינוכיות, היא התרחשה מסיבות כאלה ואחרות שכן, לצערנו הרב, התרחשו לא רק על ספרי הלימוד שלנו אלא בעולם האמיתי. לעולם האמיתי הזה מגיע שהנצאים לא יוזכרו רק בתור דמויות אלא בתור דברים אמיתיים שקורים גם היום.

אני לא רואה צורך לקרוא למישהו נאצי, כמו שאני לא רואה צורך לקרוא למשהו טיפש. אבל נאצים וטיפשים כן נמצאים בעולם שלנו. ברוכים הבאים למציאות. שימוש ציני בשואה לא חסר, הוא מעצבן, מרגיז וגורם לי לחשוב מי ייקח אותנו ברצינות אחר כך, אבל אין למדינה שום זכות להיכנס לפיות של אנשים ולמחוק מהם כל זכר לשואה, ציני או לא.

פחד מהתמודדות ישירה

החוק הזה משקף את הפחד בשתי דרכים - אחת מהן, הברורה, מהתמודדות עם העובדה שחופש הביטוי פועל לכל הצדדים ואם לך מותר ללכת עם מגן דוד על החזה לי מותר ללכת עם צלב, פיצה, אמבטיה, או כל סמל אחר שאראה לנכון.

הדרך השנייה בה הפחד מופיע בחוק הזה היא דרך קצת יותר עקיפה - למה עסוקים באיסור שימוש בסמלים או במילים בזמן שיש לנו דברים קצת יותר דחופים על הראש. כמו, אני לא יודעת, הבעיות במערכת החינוך?

אי אפשר לסתום את הפה כל פעם שמישהו אומר משהו שמעצבן או פוגע בך. העובדה היא שיש נאצים והעבודה היא שיש קללות יותר גרועות שנאמרות ביום יום של מדינת ישראל.

שימוש ציני בשואה, ששוב, מעצבן ככל שיהיה, כן גורם לנו להסתכל ולחשוב. אנחנו יכולים לסתום את הפיות אבל זה לא כל מה שאנחנו עושים - אנחנו סותמים את הפיות ומכסים את העיניים מכל אזכור שלא נוח לנו.

מה יש לעשות חוץ מלעזוב, מה יש לעשות חוץ מלעלות על מטוס למקום בו חופש הביטוי זה לא רק משהו שאומרים בכל פעם שאומרים לך שמה שאתה אומר לא נכון? ברוכים היוצאים מישראל של שנת 2014, תזכרו להוריד את הכיסוי ביציאה, את חוסם הפה כבר הורדנו למפגינים החרדים.

מה אתם תראו בגרסת המדינה הלא מצונזרת הזאת? אתם כנראה תראו בדיוק אותו דבר, שימוש ציני בשואה מידי פעם ואולי קצת יותר מפגינים עם תלאי צהוב, לא משהו שאי אפשר להתמודד אתו. ואם אי אפשר להתמודד אז שימו את כיסוי העיניים, אבל בבקשה ממכם, אל תלבישו לי את חוסם הפה, כי אם זה היה מותר בסוף גם אתם תושתקו. זה מדרון חלק מאוד ואנחנו נופלים.