לעמוד הפייסבוק של צה"ל עלתה לאחרונה תמונה שמראה גב של חיילת (עם גב פוטגני מאוד), עם הכיתוב (המעודד מאוד) "כשאני נכנסת לכיתה אני יודעת שאני מכינה את האזרחים של המחר למלחמה הבאה". התגובות, לפחות חלקן, לא היו אוהדות במיוחד.

זה נראה לי אידיוטי להגיד "להכין את הילדים למלחמה הבאה". זה נראה לי קצת יותר מאידיוטי לא להכין את הילדים לשלום, זה נראה לי סופר מטומטם שאנחנו חיים במדינה שמחנכת ילדים למלחמה על טהרת האלימות.

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• המורה של לידור אלימלך: "יובל לא עזב אותי לרגע"
• השעו אתכם מבית הספר? אולי עברו על החוק כשעשו את זה
• "תביא חצילים". תלמידים קנו סמים בווטסאפ

מלחמה זה דבר קשה ודבר נורא ואנחנו לא צריכים להיות מוכנים אליה. אנחנו צריכים להיות מזועזעים ולהגיע לפתרון בדרכי שלום. כל עוד זה תלוי בי אף אחד לא יקבל את המוח שלי, ולא של האחיות שלי ויכניס לתוכו מסרים של אלימות. אני מסכימה, אנחנו לא חיים בשווייץ, המדינה מנוהלת באלימות, הרחובות מלאים באלימות והטלויזיה מלאה באלימות.

אז תסבירי לי בבקשה, גב של חיילת שמעולם לא פגשתי, איך את מלמדת את המלחמה לילדים? קורס בניית פצצה בעשרים שניות? פתירת משוואה תחת תנאי שדה קרב? להתכונן למלחמה זה ללמד איך נכנסים למקלט? יש תרגילים ארציים בדיוק למען המטרה הזאת. אז איך, באמת אני שואלת, איך את מכינה מישהו למלחמה?

איך את מסבירה לילד שאנשים מתים? שאין מקום בטוח, שהמלקט זה המקום היחיד שאפשר לנשום בו לרווחה, איך את מסבירה לילד את האלימות שרואים בטלוויזיה?

התגובות הזועמות בדף הפייסבוק
צילום מסך (דף הפייסבוק של צה"ל)

לדעתי, בית הספר לא צריך להיות מכוון צבא. בית הספר הוא לא מכינה קדם צבאית והוא לא צריך להיות הכנה לשום שירות צבאי. הוא בית ספר. עם ילדים. שחלקם לא יתגייס. שחלקם יהיו אזרחים מעולים גם אם, חס וחלילה, לא תהיה מלחמה. אנחנו מדינה אלימה גם ככה. אנחנו לא מכינים ילדים לפתור סכסוכים אנחנו מלמדים ילדים לכוון ולירות, בלי לחשוב מי עומד בצד השני. אנחנו מדינה שבונה את עצמה על הרס, שמפתחת אלימות.

להכין את הילדים מלחמה הבאה זה ללמד אותם לפתור סכסוכים. להכין את הילדים למלחמה הבאה זה להסביר על ניהול משא ומתן. להכין את הילדים למלחמה הבאה זה לדעת שהיא יכולה לקרות ולנסות למנוע אותה בכל דרך. להכין את הילדים למלחמה הבאה זה לדעת את ההיסטוריה של המלחמות הקודמות, ולדעת איך אפשר היה למנוע גם אותן. זה לדעת שיש אנשים בצד השני, זה לדעת שלא כולם רעים, לדעת שיש כללי בטחון, שיש עוד ילדים, גם בצד השני.

אז איך, אני שואלת את כל אם יהודייה, איך את מכינה את ילדך למלחמה?

הילדים האלה, הם כמו גוש חימר חסר ביקורת שיכול לקבל הזרקות קטנות של חומר "בלתי מזיק" של "כמה יפה מדינת ישראל השלמה שלנו. איזה חראות כל האיובים שלנו, כל מי ששונה מאיתנו, "בואו נרסק את כולם". קצת תרגילים לכניסה למקלטים יותר מידי פעמים בשנה בשביל להפחיד וקצת נאומים מבשרי רעות בכנסת והם מוכנים, האזרחים של מחר, ישר לקלפיות ואז לצבא, לירות בכמה אנשים חסרי פרצוף, אחר כך לטיול קצר ואז להייטק, להכיר בחורה חמודה, להתחתן, שלושה ילדים, לקרוא לה בשם חיבה שנשמע יצירתי אבל הוא נדוש בטירוף.

לא שיש לי משהו נגד אותם אנשים. אבל אני לא הם. אני לא מאמינה לשטויות שמוכרים לי בשקל תשעים בדף הפייסבוק של צה"ל, אני לא אוהבת את החיוכים המזויפים של הפוליטקאים ואני מאמינה שעם מספיק מאמץ אפשר למנוע מאותו אזרח ממוצע לירות לאנשים בלי פרצוף בפנים.

אז אולי במקום להכין את האזרחים של מחר למלחמה, תכינו את האזרחים של היום למדינה שצריכה המון עזרה מבפנים. שצריכה גננים ומורים ומכבי אש ומשטרה, שצריכה כתבים עם דעה מוצקה, שצריכה אמנים. שצריכה, חד וחלק, אנשים טובים.

אם את תצליחי ללמד אז האזרחים של מחר להיות אנשים יותר טובים אני אוריד בפניך את הכובע, את תהיי המורה של המדינה. אני לא אומרת את זה בצחוק. אני לא סתם מגזימה, אם אותה חיילת פוטגנית תועיל בטובה לא להכניס דעות רומסות, ואני לא מתכוונת לדעות נקודה, תכניסו דעות בלי לכפות אותן, אם אותה חיילת תצליח להפוך את החיילים והאזרחים של מחר למוסריים יותר אני מבטיחה לך שאני אצלם לא רק את הגב שלך אלא גם את הפנים. אם היה לי את הכבוד ללמוד מאדם שכזה אולי המלחמה הבאה באמת תעבור בשלום.