הכל התחיל לפני שמונים שנה...

כשהקן שלנו של תנועת הנוער העובד והלומד בקרית חיים רק נפתח. בהתחלה קראו לזה גורדוניה, אחר כך התנועה המאוחדת. המבנה שנבנה נרשם על שם מפלגת העבודה אך תמיד היה שייך לנו, הנוער.

במשך שמונים שנה התקיימו פעילויות, אלפי ילדים התחנכו בו, גדלו בו, הכירו ילדים חדשים והתחברו איתם, הכירו סמכות בוגרת (המדריך), יצאו לטיולים שהם לא במסגרת בית-הספר ולמדו ערכים של ציונות והגשמה. לאט לאט, הנערים נקשרו לקן, שהפך לבית השני שלהם.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• בני הנוער למען שחרורו של יונתן פולארד / "הבית הצהוב"
• המורה של יהל כהן: "היא אומרת לכולם כמה שאני טובה"
• "אף אחד לא יקבל את המוח שלי ויכניס לתוכו מסרי אלימות"
• השעו אתכם מבית הספר? אולי עברו על החוק כשעשו את זה

לפני כמה שנים, מפלגת העבודה נקלעה לבעיות כלכליות ובחברת "בית ארלוזורוב" (האחראים על נכסיה של מפלגת העבודה) הוחלט למכור כמה מבנים וביניהם את קן קרית חיים, את הבית השני שלנו. כאשר שמענו על החלטה זו החלטנו שלא ניתן להיסטוריה העצומה הזאת להימחק ולהשאיר אצלי, אצל חבריי, אצל חניכיי ואצל כל בוגרי הקן לדורותיו רק את הזיכרונות.

החלטנו שהקן הזה שייך לנו ולא נסתפק בעוד חוזה שכירות. אנו רוצים להבטיח שהקן ישמש את הנוער – תמיד.

אנחנו היחידים שיכולים לוודא שהקן יגשים את מטרותיו - חינוך הילדים והנוער.

במשך שנתיים יצאנו למחאות, כתבנו מכתבים, החתמנו עצומות, דיברנו ויצרנו קשרים עם מפלגת העבודה. פנינו לתקשורת, ארגנו מספר אירועים בקן שלנו והקמנו קופה ציבורית שבה כל אחד יכול לתרום כמה שהוא יכול כדי שנוכל לקנות את המבנה שבכלל שייך לנו. כל מי שעובר ליד הקן שלנו רואה מבנה עם חורשה, דשא ירוק, המוני ילדים רצים ומשחקים וכמה בני נוער בחולצה כחולה ושרוך אדום המעבירים להם פעולות.

אבל בשבילנו הקן הוא הרבה יותר מזה.

הקן הוא לא רק מבנה להעביר בו פעולות, יש לו משמעות רגשית עבור כל אחד ואחד מאיתנו הלוקח בו חלק. כשאני נכנסת לקן, בונה פעולות, מבקרת את החניכים שלי בבתי הספר היסודיים ומזמינה ילדים חדשים להצטרף, אני מרגישה שאני מייצגת משהו גדול. אני מרגישה תחושת גאווה על השתייכותי למעצמה הזו.

אני מבלה את רוב שעות היום בקן ולכן אני שומעת הרבה הערות כמו "את מדריכה ואת לא מקבלת על זה כסף?". התשובה שלי תמיד היא שהכסף שלי זה החיבוק של החניכים שלי והחיוך שלהם כשהם יוצאים מפעולה ומספרים לי כמה הם נהנו. התחושה הזאת שאני דמות משמעותית עבור החניכים שלי היא תחושה מדהימה שאי אפשר להחליף. מעבר ללחנך אני גם מתחנכת בקן. גם לי יש מדריכה שמעבירה לי ולחברותיי ערכים ופעולות. 

"הכסף שלי זה החיבוק של החניכים שלי"
צילום פרטי

החשיבות של הקן בשבילי ובשביל חבריי היא גדולה מפני שהתחברנו למקום הזה, אנו מבלים שם ומתחנכים שם. אנחנו לא מסוגלים לדמיין מצב שבו הבית שלנו יילקח מאיתנו, ונעבור למקלט או לבית ספר מפני שלא יהיה לנו מקום אחר להמשיך את הפעילות של התנועה.

הקן מעניק לי ולחברים שלי חוויות, הזדמנות לחנך ולהתחנך, להבין מהי אחריות, להבין מהי דאגה לחניכים ולקבל ערכים תנועתיים שלא נוכל לקבל במקום אחר. בנוסף, את החברים הכי טובים שלי הכרתי דרך הקן.

הקן מהווה עבור החניכים בית שבו הם גדלים, מתחנכים, בונים את האישיות שלהם ותוך כדי גם נהנים ופוגשים חברים חדשים. כשהם מגיעים לפעולות הם יכולים לשים את הבעיות בצד לזמן הפעולה ופשוט ליהנות יחד עם המדריכים והחברים שלהם.

אנחנו לא רוצים שזה יילקח מאיתנו ונעשה הכל כדי שהקן יישאר שלנו.

קן קריית חיים - "שלא ייגמר לעולם" (מתוך השיר "הליכה לקיסריה" שכתבה חנה סנש - מהבוגרות המפורסמות של הקן). 

הכותבת היא מדריכה בשכבת ח' בקן קרית חיים. כיתה יא', מקיף קרית חיים.