למה להפחיד את התלמידים במקום לקחת חלק בהומור?
בעקבות כתבה שפרסמנו כאן בפרוגי, על בית ספר שאיים על תלמידיו כדי שיסגרו דף ממים, כתבתנו ליאור אלונה גולדמן, חושבת שבית הספר היה צריך לנהוג אחרת ולקחת חלק בהומור במקום לדכא אותו
מאז פרצו לחיינו בסערה דפי הממים בפייסבוק "אנשים עילאיים ומתנשאים" ו "אנשים בינוניים וסבירים" הפכה התופעה לשגרה של ממש. בפייסבוק קיימים עשרות דפים וקבוצות עתירות בתמונות וסטטוסים, שמאפיינם הבולט הוא הומור טהור. הדפים צוחקים על תלמידי כל מקצוע כמעט שקיים בבית-הספר, על סוגים שונים של בחורים ובחורות והכל ברוח טובה ולא פוגענית.
לאחרונה דיווחנו כאן בפרוגי, על בית-ספר בו ההנהלה הכריחה את תלמידי התיכון לסגור דף ממים על התיכון תוך עשר דקות ולא יופעלו נגדם הליכים משפטיים.
עוד במדור החדשות של פרוגי:
הדבר הראשון שהרגשתי כאשר קראתי את הכתבה הוא כעס עז ובוז לאטימות הבית-ספר. בתור תלמידת תיכון בעצמי, גם לבית הספר שלי קיים דף כזה בפייסבוק. הדף הוא אחד הדברים היותר מבדרים בו נתקלתי לאחרונה. הוא מלא בבדיחות על הרגלים שונים של בית-הספר ותמונות מחיי היום-יום אשר מתנהלים בו: ממבצע הקופידונים שערכה שכבת י"ב לכבוד יום האהבה ועד לצילומי מכוניות עקומות בחנייה אשר צוחקות על תלמידי בית-הספר שעברו כביכול טסט שישי. למעשה, הדף גדוש בבדיחות פרטיות שרק תלמידי התיכון שלנו יבינו ומהווה חיבור בין תלמידי השכבות השונות הרבה יותר מכל פעולת גיבוש והכרות באשר היא. כי מה יותר מגבש מהומור משותף, בעצם?
בנוסף, מפליאה אותי הטענה של בית-הספר שהדף הוסר מכיוון שהוא הכיל תוכן פוגעני. מעבר לדיון שמהווה נושא מחלוקת בעצמו מה בכלל מוגדר כתוכן פוגעני, אני חושבת שהמורים די מודעים לעובדה שלא כל התלמידים מחבבים אותם, בדיוק כמו שהם לא תמיד מחבבים אותנו. אותה רכילות ודברי לעג היו לדעתי הרבה יותר גרועים אם הדבר היה נעשה מאחורי הגב, בצורה משפילה ומבזה.
לעומת זאת, כתיבת בדיחה בדף ממים לרוב מלווה בקריצה לאותו המורה ולהתנהגות האמנם ייחודית שלו אך בכל זאת אהובה. אף אחד לא יכתוב בדף ממים קללות על המורה, אלא יצחק ביחד על המורה ולעיתים גם על התלמיד והכיתה עצמה. הרי, כפי שאמרתי, כל תכליתו של דף הממים בעיקרה היא ההומור, ויש לקחת את הכתוב בו בפרופורציות.
מעבר לכך, אם נצא מנקודת הנחה שאכן התוכן פוגעני וראוי למחיקה, היה הרבה יותר פשוט מצידו של בית-הספר פשוט לבקש שימחקו פרסום ספציפי זה, ואף להגדיל ולעשות ולקחת חלק בתוכן עצמו וקידומו בפלטפורמות שונות השייכות לבית-הספר כגון אתר, עיתון וכו'.
למעשה, איום שכזה רק יגרום לנתק גדול יותר בין התלמידים למוריהם. במקום לדכא את התלמידים ואת ההומור שלהם ואף לקחת חלק פעיל בפעולות וכך להתקרב אליהם יותר, בחר בית-הספר לנקוט בגישה ההפוכה אשר לטעמי תעשה הרבה יותר נזק לטווח הרחוק. הרי, בסופו של דבר אף אחד לא רוצה לבוא לבית-הספר כי הוא חייב, וככל שאנחנו גדולים כך הקשיים הן הלימודיים והן החברתיים בבית-הספר גדלים.
לכן היה ראוי שבית הספר יתן לתלמידים לצחוק קצת על עצמם ועל בית הספר ואולי אף לוקח חלק בדף, ובעיקר לא מפחיד אותם.