לשכת דובר צה"ל פרסמה לאחרונה בחשבון הטוויטר הרשמי של צה"ל בקשה מהגולשים להעלות לרשתות החברתיות סלפי עם ניצולי שואה. המסר הופץ בסרטון שבו מסבירים כי "יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא הזדמנות שלנו לקרב את עצמנו למציאות היומיומית, ולהפוך אותה מזיכרון פרטי לחלק מהרקמה של כולנו", כך לשון הסרטון. לפני שאפרט את הסיבות מדוע המקרה הזה הוא מקרה שצריך לזעזע אותנו, הן כאנשים שחיים בחברה והן אנשים כפרטים, אסביר את הכותרת - "חברת סלפי" ו"תודעת סלפי".

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• להנציח את השואה אחרת: "זיכרון בסלון"
• פרויקט מיוחד: "לקראת סוף י"ב"

חברת סלפי היא החברה הטובה שלנו בשנתיים-שלוש האחרונות. חברה שטוויטר ופייסבוק הם כלים רגילים, מוכרים ופופולריים. חברה של טלפונים ניידים חכמים המאפשרים לנו להיות מחוברים בינינו יותר מאי פעם, ובחברה הזאת ורק בה, יכול לצמוח הסלפי.

סלפי זו תמונה שבה אנחנו מפנים את המצלמה אלינו, מצלמים בה את עצמנו ואז, לרוב, משתפים ברשת החברתית האהובה עלינו. זאת אומרת שאם בעבר מה שעניין את החברים שלנו זה מה אנחנו עושים, היום מה שמעניין אותם זה אנחנו עצמנו. רק אנחנו! אם פעם יכולנו להעלות תמונה של מגדל אייפל מהטיול בפריז, היום זה "אני ומגדל אייפל" יחד עם סלפי שלי בגדול וברקע המגדל המסכן כרקע.

המרכז של חברת הסלפי זה הפרט הבודד

אז מה זאת תודעת הסלפי? תודעת סלפי זה מה שצומח מחברת סלפי. בחברה שבה הדבר היחיד שמעניין אותי זה אני, המחשבה מכוונת פנימה. התקשורת, השיח והשיווק כולו מופנה אל היחיד, ואל התועלת וההנאה הבלעדית שלו. אז למה זה כל כך נורא שצה"ל רוצה לקחת חלק בתרבות העכשווית, תרבות הסלפי, ולעזור להנציח את זכר השואה בצורה הזאת?

מצטלמים עם סבתא.
צילום: צילום מסך מחשבון הטוויטר של דובר צה"ל

קודם כל, זה ניצול ציני של זכרון השואה. מי שחושב שבעיותיהם של ניצולי השואה יכולות להיפתר על ידי קמפיין תמונות בפייסבוק - טועה טעות מרה. לא הזיכרונות הקשים ולא המצב הכלכלי הנורא בארץ יעבור. הפלאש של המצלמה אולי רק יטשטש אותם מעט.

תרבות הסלפי, יותר מכל דבר אחר, היא תרבות של פילוג וכותרות. לשבור כל קבוצה ליחידים שכל עניינם הוא עצמם, ולחלק את העולם שלנו לכותרות, לתיוגים, לקטגוריות. לקחי השואה הם אישיים וקולקטיביים גם יחד - כולנו זוכרים ביחד למרות שכל אחד זוכר שונה.

הכותרות שבהן אנחנו תופסים את השואה בשנים האחרונות - של עצב, כעס, נקמה, או כל דבר אחר שסלפי עם ניצול שואה מכוון לעורר, הוא לא הזיכרון הנכון. סלפי עם ניצול שואה באלבום התמונות בפייסבוק, יחד עם תמונות מהטיול השנתי לאילת והתמונות עם חברים מהבר, איננו דרך לזכור אסון - זו זילות של הזיכרון והשפלה של הניצולים!

בואו נסיט את המצלמה מעצמנו רגע - לסבלם האמיתי של ניצולי השואה, לחברה שמזניחה אותם ולרגשות האמתיים שלהם, של כאב וצער תהומי, שכנראה לעולם לא נצליח לנחם.

מטרתה של תרבות הסלפי היא לרוקן את העולם מתוכן, את החיים ממשמעות, את העקרונות שמנחים אותנו מהמורכבות שלהם, ולהשאיר אותנו עם מה שהיה לנו מלכתחילה - אנחנו.

הכותב הוא כתב אורח.