טור אישי: "רק כשהתגייסתי הבנתי את המשמעות"
הגולש אלון החליט לשתף אותנו בדברים שהבין מאז שהתגייס. "החשיבה הזו שילד בגילי, שאדם שרק נכנס למערכת הגדולה הזו, או מאידך – אחד שתכף מסיים אותה, איבד את חייו ברגע, מטריפה"
אהיה שקרן אם אומר שמאז ומתמיד הרגשתי ככה ביום הזיכרון, שזה השפיע עלי בצורה שזה משפיע עלי היום, כי זה לא נכון, רק מאז שהתגייסתי, לפני קצת יותר משנה, הבנתי באמת את המשמעות של היום הזה. היום לזכר אותם אנשים שבגילי, שרק התגייסו ועברו את שרשרת החיול הזאת שמשאירה אותנו בשוק של כמה ימים. אותם ילדים שלפני רגע רק סיימו את בית הספר עם שאיפות, חלומות ואהבות קטנות שנקטפו בטרם עת...
עוד במדור החדשות של פרוגי:
אמנם, אני לא באיזה תפקיד קרבי כלשהו, לא מגשים את הייעוד הראשוני שלי בצה"ל מסיבות כאלו ואחרות, אבל אני כן מבין את הקושי, את העומס ואת העצבות ביום הזה. למזלי ולשמחתי לא שקלתי אף אדם באחת המלחמות... לא לפי מיטב לדעתי לפחות... אבל "מספיק" לשמוע ממישהו שנמצא אתך בבסיס קצת על הקרבה שלו, על החבר או הדוד שהוא איבד ואתה מבין ברגע איך כולנו יכולנו להיות במצב כזה, וכמה שמסוכן לפעמים.
"מה אברך" - רוני דלומי
"הנער הזה עכשיו הוא מלאך"
החשיבה הזו שילד בגילי, שאדם שרק נכנס למערכת הגדולה הזו, או מאידך – אחד שתכף מסיים אותה, איבד את חייו ברגע, רק בגלל מחבל או טעות אימונים או כל דבר אחר שגרם למוות המיותר הזה, מטריפה. כשאני חושב על עצמי ביום הזה לפני שנתיים, לפני שהתגייסתי, אני חושב שפשוט הערכתי את הנופלים, הודיתי להם על אשר עשו אבל לא באמת הבנתי את זה. היום, דווקא אחרי הגיוס אני מרגיש שכל החיים שלי, כל הבעיות ועל השטויות שאני עלול להתלונן עליהן – מתגמדים. הכל נכנס לך לפרופורציות כי ילד שמת בטרם עת היה מתחלף אתך.
הוא היה רוצה את הבעיות עם ההורים או הריבים עם המשפחה, או ה"מינוס" העגום בבנק, או גם את הפרידות הקשות מהאהבות הראשונות. הוא היה רוצה לחוות את הכל כי בסופו של דבר, הכל מסתדר וזה מה שאדם שמת היה רוצה יותר מהכל, לחיות.
"עוז" - עידן חביב
הסיפורים, לצערי, לא יגמרו לעולם. הסיפורים תמיד יחזקו את המשפחות, כמה שאפשר, הם תמיד יעלו חיוך עצוב על השפתיים של החברים והחברות שלהם, שאיבדו אותם בטרם עת. הסיפורים האלו הם הזכרון היחיד שיש לנו מאותם אנשים שכתבו בדם את החוקים והמוסר שאנחנו כחיילים מצייתים להם. מהדברים הקטנים, כמו העובדה שאסור לנקוש עם פטיש על נשק גם לא בבדיקה, ועד לדברים הגדולים – "לא חוצים קו יורים". זה לא נאמר סתם. כלום לא נאמר סתם לצערי.
גדלנו על אדמה מלאה בדם שלנו, של ההורים, האחים, הדודים והחברים של כולנו. ועל כן יש לי דבר אחד לומר – תודה. מלבד העובדה שכולנו צריכים לזכור ולהנציח, במיוחד בשבוע הכואב הזה שמשואה לתקומה, אבל גם בכל ימות השנה, אנחנו צריכים להוקיר להם תודה. להודות להם על כל שעברו ונתנו, שלא רק נתנו שלוש שנים כמצופה מהם – הם גם נתנו את החיים שלהם. הם עשו את ההקרבה העילאית, ונתנו את החיים שלהם. וזה מעבר, אני מקווה, למה שאני, או כל אחד מכם כאן – יצטרך לתת אי פעם. תודה.
יזכור.
|
|