יום שלישי בערב. אחי הקטן (בן 15) צועק מהחדר: "אומייגאד!", ומן הסתם אמא שלי ואני בהתלהבות ישר רוצות לשמוע על מה המהומה. "כנראה שסגן המנהלת בתיכון נעצר כי הוא הטריד נער". זה לא חדש לנו. זאת לא הפעם הראשונה ששומעים על מורים שמנצלים צעירים. זאת לא הפעם הראשונה שאדם מבוגר מנצל צעיר. אז למה בכל זאת, זה כבר כל כך לא מזעזע אותנו?

את המורה הזה אני מכירה די טוב. אני חייבת לומר שלא התפלאתי כל כך. אבל זה לא בגלל המורה, כי באמת שכולנו אהבנו אותו והוא תמיד גרם לכולם לחייך. נדמה שהם תמיד כאלה...

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• המדריך: כך תחגגו את ל"ג בעומר בצורה הטובה ביותר
• "תלמיד בכיתה י"א צריך להיות ביקורתי". דעה

מוקדם יותר היום קראתי כתבה על מורה אמריקני שיישב בכלא על כך שבמשך 40 שנה הוא הטריד מינית את תלמידיו. המורה הזה לימד ילדי דיפלומטים, אנשי עסקים ומדינאים בכל העולם, הוביל טיולים בינלאומיים, והיה אהוב על כולם. אבל – הוא היה פדופיל. מסתבר שבשעת השינה, כאשר חילק לתלמידיו חלב ועוגיות, שם להם סמי שינה בעוגיות, ולכן חלקם אפילו לא יודעים שעברו הטרדה מינית כזו או אחרת.

התקלה במקרה הזה היא ברורה: בשנת 1969 נעצר מורה בן 20, בגין התעללות מינית בילדים לאחר שנגע באיברי המין של שמונה תלמידים שלימד שחייה. לרשויות הוא סיפר שהתחיל לגעת בבנים ללא הסכמתם מגיל 14. הוא נשלח ל-90 יום מאסר ונידון לחמש שנות תקופת מבחן, אולם עדיין הרשו לו לעזוב את ארצות הברית, דבר שהוא עשה בינואר 1972. כל זה לא הפריע לו, והוא התקבל למשרות הוראה שונות לאחר מכן.

אני רוצה לשאול, לצעוק לעולם: איפה האחריות? מי לוקח אחריות על הילדים שלכם? על הילדים שלנו? עלינו? כשסיפרתי לאמא שלי על המקרה, היא אמרה לאחי הקטן "בטוח לבן אדם אחד אני לא אספר, וזה לסבתא. היא לא תתן לך לעלות לתיכון". למה באמת שנרצה להמשיך הלאה? למה שההורים שלנו ייקחו סיכון על החיים שלנו, על חיי הילדים שלהם, היקרים להם מכל, וישלחו אותנו למקום שבו לאו דווקא שומרים עלינו?

תמיד הרגשתי בטוחה בבית הספר. בשנה שעברה סיימתי כיתה י"ב, ומעולם לא הרגשתי שלא מתייחסים אליי בבית הספר שלי. הייתה לנו יועצת חמודה, הייתה לי מחנכת מדהימה, ושורה של מורים טובים ונאמנים לתלמידים. כשיצאתי מהבית לבית הספר, ידעתי, וכולם ידעו סביבי, כולל ההורים שלי והחברים, שאני חוזרת בשלום. כי הרי מה כבר יקרה לי בבית ספר? המורים יגנו עליי, הם הרי המבוגר האחראי...

אבל היום, אני כבר לא מרגישה בטוחה. אני לא יודעת כמה אפשר לסמוך על המורים שלנו. על האנשים שמחנכים את הילדים שלנו. את האחים שלנו. את דור העתיד. גם המורים האלה היו פעם דור העתיד. צריך מישהו שיתעורר, ויוודא שאת המחנכים הבאים שלנו, מישהו ידאג לחנך קודם.