השבוע פורסם כי אישה כבת ארבעים מקריית גת קיימה יחסי מין ככל הנראה עם עשרות נערים קטינים. בתחילה היה חשש כי הדביקה אותם בחיידק HIV, אך החשש הוסר אתמול. עד כה הגישו הורי הנערים שקיימו עמה יחסי מין 17 תלונות, והיא חשודה כרגע בביצוע מעשים מגונים בנסיבות אינוס בקטינים מתחת לגיל 14. נראה כי רשויות הרווחה ידעו אודות האישה כבר ארבע שנים, אך לא העבירו את המידע למשטרה. בימים האחרונים, גופים אלו פשוט זורקים את האחריות מאחד לשני. 

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

• קבלו: הפתרון למבחן הבגרות בספרות
• חמישה סיפורי הסבתא / והאמת מאחוריהם
• כשרון אחד בשבוע: איך משלבים עבודה עם תחביב?

לרוב, אני לא אוהבת להאשים אנשים. כלומר, אני אוהבת להאשים כי זה פתרון מהיר, קל ונורא פשוט לבעיות שנראה שאין להם פתרון. 

זה בערך מה שקרה עם הפרשה הזאת - כולם מאשימים את כולם, כולם כועסים על כולם, וכולם רוצים להסתכל על הכל חוץ מהילדים. אנחנו סומכים על המצפון של ילדים בני שלוש עשרה או ארבע עשרה כדי שידעו מה "טוב" ומה "רע" לעשות בעולם הזה, ושוב אנחנו מגלים שזה לא מספיק. אין הכוונה מספקת לנוער בנושא, אין לימוד וכמעט שאין דיבור על הנושא בבתים. איך אנחנו מגיעים למצב בו לשכב עם זונה בגיל שלוש עשרה זה מקובל?

 דיי פשוט לענות על השאלה הזאת והיא לא רטורית בכלל - אנחנו שוטפים לילדים את המוח בדימויים כאלה במדיה ואומרים שזה נורא כיף ונורא מגניב וגם נורא בריא, ומהצד השני לא נותנים מענה בבתי הספר לנושא.

אני למדתי חינוך מיני. הייתי בכיתה ה' והמורה שלי הייתה נחמדה מאוד. אני יודעת שאם זה לא היה קורה החיים שלי ושל חברי הכיתה שלי היו נראים אחרת. אני יודעת שזה שעור חשוב, ואני יודעת שהוא משפיע על החיים שלי באופן כמעט יום-יומי. אבל אני בגדר מיעוט: ברוב בתי הספר אין שעורים לחינוך מיני ואין הכוונה, אפילו לא המעטה ביותר כנגד מפגני האלימות והמיניות הלא בריאים שהנוער רואה כמעט כל יום.

אנחנו חייבים להכניס חינוך מיני לכיתות הלימוד וחייבים לעצור ולמגר כמה שאפשר את שטיפת המוח שיש לנו באינטרנט כנגד נשים ובעד אלימות.

אבל אז, לפני שאני מתחילה להתלהב, למצוא פתרונות חוקתיים, להמציא ג'ינגל ולרוץ בבחירות (לנשיאות, כי נראה שכל אחד יכול להיות נשיא) אני נזכרת שזה כבר קרה. שזה התפוצץ לנו כבר בפרצוף ושאם זה התפוצץ פעם אחת קשה לי להאמין שזה המקרה היחיד. 

מאוחר מידי בשביל הנערים האלו, שקשה להאמין שהם לומדים בכיתה ח' וט', מסתובבים בעולם ומתקיימים מחוץ לגבולות הפרשה הזאת. מאוחר מידי גם בשביל האישה הזאת, שנסיבות החיים הביאו אותה לאן שהביאו אותה. מאוחר מידי בשביל המקרה הזה ואין לי פתרון קסמים שיעצור הכל.

אין לאף אחד פתרון קסמים. כל מה שיש לנו הם ההאשמות.

אבל אני לא מאשימה אף אחד.

כרגע אין לנו חינוך מיני בבתי ספר. אם אתם באמת רוצים לבדוק משהו, בואו נעשה ניסוי: קחו בית ספר אחד - מדדו בו את רמת האלימות המינית. עכשיו תכניסו שעור חינוך מיני ואז תבדקו שוב את הסטטיסטיקה. אם אתם מודדים כבר תעצרו דברים על הדרך. אם אתם אוהבים את התוצאות תורידו טיפה כסף מפה, גרדו טיפה כסף משם ותכניסו שעה שבועית.

זה בלתי אפשר לחיות בעולם היום בלי להיתקל באלימות הזאת, וזה בהחלט אפשרי להכניס שעור. אנחנו זקוקים לעזרה, לא להאשמה. הילדים צריכים עזרה, האישה צריכה עזרה, ההורים צריכים עזרה ומשרד החינוך בהחלט צריך עזרה כדי לעזור לנו.

בואו נעזור אחד לשני כדי שאפשר יהיה למנוע את הפרשות הבאות (הנה ג'ינגל הבחירות שלי).