חשבתי איך לכתוב לך כי את מה שאני רוצה לכתוב לך, אני יודע. בדרך כלל מכתבים מהסוג הזה נפתחים אצלי באופן רשמי ומכובד, אבל הפעם אני רוצה לצאת מהמסגרת ופשוט לכתוב מה שהלב רוצה לומר לך.

אפשר לקרוא לך שמעון, נכון? מר פרס, או נשיא המדינה נשמע לי רשמי מדי, ואני מרגיש שאני מכיר אותך כבר שנים. גדלתי עלייך, לא הפסקתי לשמוע סיפורים עלייך, על כמה שאתה טוב, כמה שאתה גדול מהחיים, על כמה שאתה אוהב את המדינה, ואת האזרחים, על כמה שאתה אמיץ וחזק וישר, על כמה שאתה מבוגר ויחד עם זאת צעיר לנצח.

עוד במדור החדשות של פרוגי: 

•  מונעים את הנשירה: אירוע הסיכום של עמותת "זיו נעורים"
• "חייבים להכניס שיעורי חינוך מיני לכיתות הלימוד". דעה
• חמישה סיפורי הסבתא / והאמת מאחוריהם

אתחיל בלהציג את עצמי. נעים מאוד, אני להב מזור, תלמיד כיתה י"ב בבית הספר "מקיף ט'" בראשון לציון, בן 18 וחצי. מתנדב זו השנה השלישית בקופת חולים "מכבי" במסגרת "תעודת בגרות חברתית", פעיל במועצות תלמידים. אני עיתונאי צעיר, כרגע עורך את מדור התרבות באתר "פרוגי" מבית "ynet". מלבד כל אלו אני דוגל בעיקר בצדק, ומאמין שהכל ניתן לשנות.

בסוף השנה אתגייס לצה"ל, למרות שאף פעם לא הייתי הכי ציוני או כל כך פטריוטי. אבל בשנים האחרונות זה השתנה. אני שר בגאווה את "התקווה", לומד לאהוב את הארץ, את המדינה. משתדל להתרגל לחוקים, לדעות, ומה שביניהם.

אני זוכר עוד איך כל יום בבית הספר ראיתי את התמונה שלך תחת הכיתוב "נשיא המדינה", החיוך היה מותח לי את הפנים. אף פעם לא ידעתי למה ולא ידעתי איך, אבל הערצתי אותך, תמיד הייתה לך פינה חמה בלב שלי. גם כשהיו כאלה שהתקוממו נגדך, הרגשתי כאילו פוגעים בסבא שלי.

פעם לא ידעתי למה ולא ידעתי איך, אבל היום אני בהחלט יודע, אתה פשוט מיוחד, אתה עושה את ההכי טוב בדרך הכי טובה עם כמה שפחות תקלות ומכשולים בדרך. לא מזמן היה יום העצמאות האחרון שלי לפני שאני מתגייס, אז אמרתי לעצמי שזה אחלה מומנטום לכתוב לך, ואולי גם להגשים חלום ולהיפגש איתך. קצת נעלמות לי המילים, אז אני פשוט אתחיל מההתחלה.

מאז שאני זוכר את עצמי, היו לי חלומות גדולים, הכל אצלי היה בגדול - לחלום בגדול, לחשוב בגדול, לכתוב בגדול, לאהוב בגדול, אבל האמונה במדינה הייתה קטנה. לא האמנתי בה, בתור ילד לא ידעתי אם אני מקבל או אקבל מספיק תמיכה, מספיק עזרה ומספיק דלתות שיכולות להיפתח מהמדינה. אמרתי לעצמי, "שטויות, אהגר לחו"ל והכל יהיה בסדר" ו"נביא ילדים, שגם להם תהיה את ההזדמנות להגשים את החלומות הגדולים".

ממש עוד מעט אתה מסיים את תפקידך כנשיא המדינה, ואני מת מפחד שתעזוב, כי עכשיו, בזכותך, אני מבין שזו המדינה שלי, היחידה שלי ואין לי ארץ אחרת. בדרכי הפלא שלך, אולי אפילו לא במתכוון הצלחת לשנות את החשיבה שלי, הצלחת לגרום לי להאמין ולדעת שיש כאלה שאכפת להם מהאזרחים באמת, הצלחת לגרום לי ששלום באמת יכול להתקיים, שלא צריך לחיות עוד בפחד, הצלחת לגרום לי שאפשר לשנות.

אז אני מנצל את הבמה הזו כדי לומר לך תודה ענקית, על כמה מה שעשית, על הדרך שעברת, על האמת שלך ועל האהבה האינסופית כלפי האזרחים והמדינה, שגם השרשת בי. אבל עכשיו המחשבה היחידה שמטרידה אותי היא, האם נשיא המדינה החדש שיכנס לתפקיד ידע לתפקד כמוך? יהיה מספיק טוב כמוך? יאמין בנו כמוך? אולי תישאר קצת? רק לעוד שנה..

ואם לא אז אולי לפחות תוכל להגשים לי חלום כמו שהצלחת לשנות לי את החשיבה, את האמונה? אני בטוח שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ממך, וגם לעשות סלפי למזכרת. אז מה אתה אומר מר נשיא המדינה?

מסכים?

מעריץ, מעריך ואזכור לתמיד,

להב מזור.