גיל-עד שאער (16 מטלמון), נפתלי פרנקל (16 מנוף איילון), ואייל יפרח (19 מאלעד), נעלמו ביום חמישי בערב והם נחטפו ככל הנראה על ידי ארגון החמאס. מדינת ישראל כולה הוכתה בהלם, שבת נוראית ומלאה במתח ודאגה עברה על המשפחות שומרות השבת, ולמרות זאת, נראה כי אנחנו דנים בדברים הלא נכונים. 

עוד במדור החדשות של פרוגי:

• חודש הגאווה: מרכז ניר כץ נלחם בלהט"בפוביה
• חוזרים אל העבר: תערוכת הטיטאניק
  

לאחר שהסיפור הותר לפרסום ביום שישי בצהריים, הפרשה רק הספיקה להסתבך. צילומי כופר או כל הוכחה שהנערים חיים, לא נשלחו, ואין אנו יודעים מה מצב הנערים. כמובן שזה לא אומר דבר על מותם הממש לא וודאי. נכון לעכשיו, כל מה שאנו מצפים ומקווים שהם חיים ושאנחנו נראה אותם בבית בקרוב.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו מיהר להכריז שאבו מאזן הוא האחראי לשלומם של הנערים. רבים אף האשימו את הנערים בכך שעלו על הטרמפ. 

אבל תחשבו על זה רגע - אם תבוא אליכם אישה שנאנסה מפאת הבגדים הקצרים והצמודים שלה או מעצם העובדה שהיא אישה, אתם לא תגידו לה שזאת אשמתה ותשללו את דעתה או דבריה, וגם לא תגידו שבסופו של דבר היא יצאה מהבית עם בגדים שכאלו, נכון? ברור שלא! 

אנחנו שומעים בכל ערוצי התקשורת שזאת שאשמתם של הנחטפים, אבל עלינו להבין, שבדיוק כמו במקרה של הנערה הנאנסת, זאת לא אשמתם בכלל. זה לא משנה איפה או מי זה, עלינו להתרכז כרגע בלהגיע אליהם כמה שיותר מהר.

אני לא יודע אם שמתם לב, אך מדובר בשלושה נערים אזרחי המדינה, וגם אם הם נחטפו "במקום רגיש שלא מוגדר שלנו (למרות שזה דיון שלם אחר) באו"ם", עדיין חלה עלינו החובה לעשות את הכל בשביל להחזיר את הילדים האלו לביתם. אלו נערים שיתרמו למדינה, וגם אם לא, כמו שהיו עוזרים לכל אדם אחר, כך צריך לעזור להם באותו המצב. איך הגיוני שאפשר להפקיר נפגעים בשטח? עלינו לעשות הכל, להפוך כל אבן או סלע במדינה הזאת ולמצוא אותם, למרות הכל. אין מקום לדיונים או השתהות כזאת או אחרת.

לפתוח את המחשב ולראות הצפת סטטוסים מצד הקמפיין המדהים שנעשה עבור אותם הנערים, ממש מחמם את הלב. אך בכל זאת, הדבר האחרון שנשאר הוא להתפלל ולקוות שההורים הדואגים יראו את הבנים השבויים ושהכל יסתיים בצורה הטובה ביותר.