לואי ואן חאל ההולנדי הבטיח הרבה כשהגיע למנצ'סטר יונייטד, הוא הבטיח להחזיר עטרה ליושנה ולהביא את יונייטד חזרה למקום אליו היא שייכת לטופ האנגלי, האירופי והעולמי. הוא הביא עימו שיטה חדשה שעוד לא נוסתה בקבוצה בעשורים האחרונים, שיטה אליה השחקנים צריכים להתרגל (כי לפי חומר השחקנים שיש לו זה מה שמתאים) אבל אז הגיעו החתמות ועזיבות, שחקני נוער עלו לקבוצה הבוגרת ושיא ההעברות האנגלי נשבר, הכל במטרה לקיים את ההבטחה שלו.

עוד במדור הספורט של פרוגי:

• דו"ח הצעירים של המחזור ה/1: לידור כהן ושון מלכה בלטו
• ליגת העל לנוער: תיקו לבית"ר מול הפועל, ניצחון למכבי
• דור העתיד חוזר: בשבת ליגת העל לנוער פותחת עונה

כישלון עם קצת תקווה

נתחיל בסוף השנה שעברה. באחד המשחקים האחרונים של העונה, נתן המאמן הזמני ראיין גיגס לשחקן קבוצת המילואים ג'יימס וילסון את המקום בהרכב הראשון, החלוץ הצעיר החזיר לו באותו מטבע עם שני שערים. כמה שבועות לאחר מכן, החוזים של נמניה וידיץ' וריו פרדיננד הסתיימו וכל אחד חתם בקבוצה החדשה שלו, כמו גם פטריס אברה שעבר לאיטליה יחד עם וידיץ'. שלושה מתוך ארבעת השחקנים שפתחו לאורך השנים בהגנת יונייטד עזבו, והותירו מאחוריהם חור ענק שיהיה צריך למלא אחר כך. ג'יימס וילסון לעומת זאת הצטרף לרשימת החלוצים של אז, שהיתה נחמדה ותו לא. זה עוד ישתנה.

בקיץ שעבר אוהדי יונייטד הביעו את חוסר אמונם בהנהלה החדשה ובבעלי המועדון, כאשר אף שחקן לא הגיע למרות כל הדיבורים על רכש גדול וזוהר. מרואן פלאייני נרכש בסכום גבוה מאוד רק ביום האחרון לחלון ההעברות והוא גם התברר כפלופ גדול. אך בקיץ הקודם הסיטואציה היתה מורכבת: הקבוצה הנוכחית זכתה רק לפני חודשיים באליפות אנגליה. מה כבר צריך לשנות? התברר שהקבוצה זכתה רק בזכות מאמנה הקודם סר אלכס פרגוסון, והמאמן שהיה צריך למלא את תפקידו, דייויד מויס, פשוט לא יכל לשחזר את ההצלחה הזאת עם השחקנים האלה. התיקון לא התקיים, השחקנים איבדו ביטחון, והקבוצה הגיעה למקום השביעי בליגה. נפילה מאלופי אנגליה, למקום בו אין כרטיס לאירופה.

גלגל שמסתובב

ההשוואה בין מויס לפרגוסון לא הייתה רלוונטית בנוגע להתחלה קשה במועדון ועמידה מאחורי המאמן החדש למרות הקשיים. פרגוסון לקח קבוצה בתקופה לא מוצלחת, והחיים היו קשים אך האמינו בו ונתנו לו להמשיך. מויס התחיל קשה מאוד את הקדנציה שלו כמאמן אך בו לא האמינו רבות, כי העובדה שלקח את אלופי אנגליה גרמה לכך שכישלון שכזה חייב להיות מקצועי לעומת סתם חוסר מזל. בקיץ 2014, חזרנו כביכול לימי התחלתו של פרגוסון: ואן חאל לוקח קבוצה במקום השביעי, אותה הוא צריך לשקם ולהחזיר לקצה העליון של הטבלה. משהו גרוע מהעונה שעברה כבר לא יכול להיות.

הרכש החם

לאחר עזיבת שחקני ההגנה המנוסים שלו וההבנה שלקבוצה אין שחקני כנף טובים, הבין ואן חאל שכדאי לנסות את השיטה שעבד איתה בנבחרת הולנד במונדיאל, שיטת ה-3-5-2, עם שלושה בלמים ורק שני שחקני כנף במקום הארבעה המסורתיים. הדבר הראשון היה לרכוש מגן שמאלי ואולי גם שניים לאור זה שאברה ואלכסנדר בוטנר עזבו ולא נותר מגן שמאלי בקבוצה הבוגרת. שחקן קישור ומגן-בלם היו שני ההחתמות הנוספות, וכך לוק שואו, מרקוס רוחו ואנדר הררה הגיעו למועדון.

עוד דבר שואן חאל הבין שחסר ביונייטד זה קשר שיודע לעבוד קשה. מה שהיה פעם רוי קין, מה שכיום עושה יאיא טורה בסיטי, שחקן שמחלץ כדורים, משתלט על מרכז המגרש ועושה סדר מלפנים. דיילי בלינד ההולנדי שעשה עבורו את העבודה במונדיאל נקרא לדגל ונרכש גם הוא. הרכש הגדול אנחל די מריה שבר את שיא הרכישה לקבוצה אנגלית, ובעוד שהוא הגיע לפני בלינד, הוא בנה את התודעה שיונייטד יכולים לחשוב בגדול, ולאחר שההולנדי הגיע הצטרף לקבוצה אחד החלוצים הגדולים בעולם, רדמאל פלקאו הקולומביאני. אוהדי יונייטד יכולים להגיד שסוף סוף הם הופיעו בחלון ההעברות.

החכמה שברכש

ואן חאל ציין בימיו הראשונים בקבוצה, שיקחו לו כשלושה חודשים לגרום ליונייטד לשחק כמו שצריך. אפשר לראות את ההבדל הגדול בשחקני יונייטד ובאופן בו הם משחקים. הקבוצה יותר מלוכדת, שיתופי הפעולה על המגרש ניכרים והם מתרגלים יותר ויותר לשיטת שלושת הבלמים של ואן חאל. אך הסיבה שההולנדי ביקש להשתמש בשיטה הזו היא חוסר האיכות בשחקני הכנף, ועם הגעת די מריה, ייתכן וזה ישתנה. מרקוס רוחו קיבל את אשרת העבודה שלו, וכשלוק שואו ורפאל יחזרו מהפציעות שלהם באופן מלא, שחקני אגפים מצוינים בהגנה ובהתקפה יהיו בשפע. ייתכן ו-ואן חאל יחזור לעיתים להרכב ה-4-4-2 המסורתי על כל הווריאציות שלו, וישלב תוכניות משחק שונות בהתאם ליריבים.

ואן חאל קיבל את אחד התפקידים הכי קשים שיש כיום בעולם הכדורגל. לא רק להחזיר את המועדון הענק לגדולה אליו הוא שייך, אלא לעשות זאת תוך כדי עזיבת שלושת עמודי התווך של ההגנה בשנים האחרונות, חוסר האיזון בקישור, וחוסר ההצלחה בהתקפה. למען האמת, המקום היחיד בו אין לו בעיה הוא בעמדת השוער הראשון, כשאת השוער השני לינדגארד הוא החליף בבן איימוס הצעיר.

נספוג שערים? נבקיע יותר!

ישנן סיבות טובות לעובדה שעתיד ורוד ליונייטד לא רחוק מהישג יד. כאשר ואן פרסי עצמו מציין בנשימה אחת אותו, את רוני, את פלקאו ואת ג'יימס ווילסון, אין ספק שהוא יודע ומעריך את החלוצים שיעמדו לרשות המאמן בעונה הקרובה. אלכס פרגוסון אמר בראיון בנוגע לעונת 1998-99 המפורסמת, שאמנם היו לו בעיות בהגנה, אבל בגלל שהיתה לו ההתקפה המדהימה, הוא לא חשש לספוג שערים כי ידע שהם פשוט יבקיעו יותר מהיריב בכל משחק. ההתקפה של יונייטד אימתנית, ואם מוסיפים לארבעת החלוצים את חואן מאטה, די מריה ואת יאנוזאי מאחוריהם, ואת אנטוניו ולנסיה, רפאל ולוק שואו שיצטרפו גם הם להתקפה, הרשימה נראית מפלצתית כבר ומעוררת אימה.

"קפטן מארוול"

ווין רוני יוביל את הקבוצה למגרש עם סרט הקפטן על זרועו. הוא ינסה להיות הרוי קין, הגארי נוויל, הנמניה וידיץ'; ה"קפטן מארוול" החדש וללכת בדרכו של בריאן רובסון. את דחיפת הקבוצה הוא כבר עשה ללא הסממן המיוחד על זרועו. הוא לא הפסיק לחלק הוראות ולדחוף את השחקנים, ואין לצפות שזה ישתנה עכשיו שגם יש לכך אחריות גדולה יותר.

דיברו בשנה החולפת על דיוויד מויס כיורשו של פרגוסון. אך אולי כדי שלפרגי יהיה באמת מחליף ראוי, המחליף צריך להגיע בתנאים דומים לאיך שהוא עצמו הגיע: כשהקבוצה במשבר וצריך לבנות מחדש, ולא כשמקבלים בירושה את אלופת אנגליה. ייתכן ונמצא שואן חאל באמת המחליף האולטימטיבי של פרגוסון, לאו דווקא בשל דרכי האימון, אלא בשל היכולת להוציא קבוצה ממשבר ולהצעידה קדימה. עוד נראה מה מנצ'סטר יונייטד מסוגלת לעשות, ואולי עונה רגועה בלי אירופה על הראש באמצע השבוע, תעשה טוב לקבוצה ותיתן לואן חאל זמן לבנות אותה מחדש.