באנגליה מתמודדים עם זה מעל מאה שנה, בסרביה זה עדיין טרי וכואב. בישראל הפך העניין לאלימות שכמעט יוצאת מכלל שליטה, ולפני שבועיים ראינו את הנקודה השפלה ביותר שהכדורגל הישראלי הגיע אליה, בלי קשר לכדורגל. רגשות האוהדים הופכים ליותר משירה באהדה לקבוצתם, והפכה לשנאת היריב.

עוד במדור הספורט של פרוגי:

• לא ידידותי במיוחד: מסי וארגנטינה מול רונאלדו ופורטוגל
• משחק אימון: צפו בניצחון מכבי חיפה 7/0 על הפועל עפולה
• דו"ח הצעירים של המחזור ה/8: בוזגלו המצטיין

מה קורה באנגליה?

יריבות רבת שנים קיימת בין העיר מנצ'סטר לליברפול. בתקופה התעשייתית במאה ה-19, היתה מנצ'סטר בירת התעשייה בעולם, אך מאחר ולעיר אין גישה לים, היא היתה תלויה בעיקר בנמל הימי של ליברפול. בשנת 1894 הושלמה בניית התעלה הימית של מנצ'סטר שנתנה לספינות אפשרות לעקוף את ליברפול ולהגיע ישירות למנצ'סטר - היעד למטען שלהן. דבר זה פגע קשות בליברפול בכך שהרבה עבודה עזבה את הנמל ואת העיר וגרמה למצוקה במציאת מקומות עבודה ובתעסוקה.

דבר זה הוא עיקר היריבות בין הערים רבות השנים, ובכלל זה תחילת היריבות בין ליברפול למועדוני הכדורגל של מנצ'סטר ובעיקר מנצ'סטר יונייטד. המשחק הראשון שהתקיים באולד טראפורד החדש היה נגד ליברפול ב-1910, והקבוצה האורחת ניצחה 4-3 במה שסימל את תחילת היריבות הספורטיבית בין המועדונים. היריבות היתה כל כך קשה בשנות ה-70 וה-80, עד שמערכות של מצלמות ופעילות משטרתית רבה יותר, הפחיתו במידה ניכרת את האלימות בין שני מחנות האוהדים. כיום, מקרים של ונדליזם ואלימות אינם שכיחים כמו פעם, למרות היריבות העצומה בין שני המועדונים.

מה קורה בסרביה?

בעשורים האחרונים קיימת מתיחות רבה בין ארצות הבלקן - האזור שכולל את סרביה, אלבניה, בולגריה, בוסניה ועוד. מאז סיומה של שליטת האימפריה העותומאנית לפני מעל 100 שנה, התקיימו באזור מספר מלחמות שעיצבו את המפה הגיאוגרפית כמה פעמים, ביניהן הקמת יוגוסלביה ופירוקה ועצמאותן של מדינות כמו מונטנגרו וקרואטיה, ואף יצרו את המתח האזורי שגרם בסופו של דבר למלחמת העולם הראשונה.

אין פלא שסכסוך ארוך שנים יתן את אותותיו גם בזירת הספורט. בעיות ביחסים בין רוסיה לגאורגיה הובילו להחלטה של אופ"א למנוע את שיבוצן באותו בית כדי שלא תשחקנה אחת נגד השניה. כמו כן, ארמניה ואזרבייג'ן ולאחרונה גם ג'יברלטר וספרד מופרדות בהגרלת הבתים. עימות יכול לפרוץ באם צעדים כאלה לא יינקטו.

ההחלטה לא להפריד בין סרביה לאלבניה, שאמנם מקיימות מגעים דיפלומטיים ישירים - זאת אומרת שיש לכל אחת שגריר במדינה השניה - אך מצויות במתח עצום בנושא עצמאותה של קוסובו שרוב אזרחיה אלבנים (שיעור בהיסטוריה לא יינתן פה), מעלה תהיות בנוגע למדיניות ההפרדה של אופ"א, לאחר המשחק בין הנבחרות שהתקיים לראשונה מאז 1967 בבלגרד, בירת סרביה. האלבנים והסרבים קיבלו ביניהן החלטה שלא להקצות כרטיסים כל אחת למשחק החוץ שלה, אך מי שבכל זאת יגיע לאיצטדיון, יצטרך שלא ללבוש סממנים של המדינה האורחת. האלבנים שהגיעו לבלגרד הטיסו דגל של "אלבניה הגדולה" שכוללת בין השאר חלקים מסרביה וקוסובו. תגרות פרצו בין שחקני הנבחרות בעקבות הורדת הדגל, ובין אוהדי סרביה שתקפו שחקנים אלבנים. בסופו של דבר המשחק הופסק בדקה ה-42', לאחר שהאלבנים ירדו מכר הדשא, כשהם מתגוננים מפני מטר של חפצים שנזרקו מהיציעים הסרבים.

ועכשיו, נגיע לישראל

יש שיגידו שהאוהד של הפועל תל אביב תקף את ערן זהבי מסיבות של כדורגל בלבד. זהבי כזכור שיחק בהפועל, ועכשיו כשחקן מכבי, הוא מצטייר כבוגד במועדון. אך יש כאן יותר מזה; זה פשוט מדי ולא הגיוני.

שחקנים בכל העולם עוברים לקבוצה שנואה אך אינם מותקפים סתם ככה על ידי אוהדים באמצע משחק. קרלוס טבס עבר ממנצ'סטר יונייטד לסיטי, ולמרות העוינות הרבה כלפיו מצד האדומים, שירים זועמים ואולי גם מכתבים ואיומים, אלימות פיזית מעולם לא קרתה. אשלי קול עבר מארסנל ליריבה הלונדונית צ'לסי אך לא הותקף. סול קמפבל עבר מטוטנהאם ליריבתה הגדולה ביותר ארסנל ואף אוהד לא פרץ באמצע משחק והכה אותו. כשלואיס פיגו עבר מברצלונה לריאל מדריד, אמנם נזרק לעברו ראש של חזיר מהיציע, אך אוהד מעולם לא היכה אותו מול עשרות אלפי האנשים באצטדיון.

אירוע הדרבי יצר כל כך הרבה שאלות שמופנות לגורמים שונים. שאלות בנוגע לאבטחה, לאיכות האוהדים, לשיפוט ולדרכי הטיפול של המועדונים במקרה. בכתבה זו עסקנו בעיקר ברגשות האוהדים, מה הם עלולים להרגיש ואיך הם פועלים לעתים במצבים קיצוניים.

גם הגדרנו מהו מצב קיצוני, או לפחות מהו לא מצב קיצוני - מעבר שחקן "משלנו" ליריבה השנואה עלינו. באף מקום בעולם בנסיבות נורמטיביות, אוהד לא יפרוץ למגרש ויכה שחקן יריב רק בגלל זה. יש משהו מעבר לכדורגל עצמו, סיבה להפוך אירוע ספורטיבי לאירוע מכוער שמדווחים עליו בכל רחבי העולם.

האוהדים הסרבים והאנגלים שהוזכרו בראשית הכתבה מונעים מכמה כוחות שחילחלו לכדורגל, רק בגלל שאי אפשר להתעלם מהם כשמדובר ביריבות שכזו, לא משנה על איזו במה הצדדים נפגשים. הפועל תל אביב ידועה בזה שהיא מייצגת במפה הפוליטית את הצד הסובלני לכאורה, הצד שיוותר ויקבל את האחר כהוא עצמו, ויתנער מכל שימוש בתוקפנות. השאלה העיקרית שצריכה להישאל מתקרית הדרבי, היא איך יצא שאוהד שניתן להניח שהינו אוהד "שרוף" של הפועל תל אביב, פועל בצורה כל כך יוצאת דופן מבחינת מחנה האוהדים והמועדון אותו הוא כביכול מייצג, או לפחות רוצה בהצלחתו בשונה מהמקרים הקודמים שסיפרנו עליהם. איך זה ייתכן הגיונית שאדם יעשה מעשה בניגוד לדרך החיים שהוא סיגל לעצמו?

זו שאלה שתישאר ללא מענה עד שינתן הסבר שמתקבל על הדעת למעשה הזה. מספר סיבות כבר שללנו, סוגיית "הבוגד" זהבי כסיבה היחידה אינה פתרון מספק לחידה הזו, והמימד הפוליטי רק מוסיף אש למדורה הגדולה הזו. לאחר שנמצא את התשובה לשאלה המרכזית הזו, נוכל למצוא גם את הדרכים למנוע את הפריצה הבאה, את המשבר הבא שעתיד לקרות בכדורגל הישראלי.