ישראל, ווילס והשישה בפברואר 1958
אסון מינכן הימם את העולם כולו, הטרגדיה הנוראה שמוטטה את מנצ'סטר יונייטד כמעט עד לסופה האכזרי, תאונת המטוס שהחריבה את אחת הקבוצות הצעירות והמסקרנות בהיסטוריה. ניצחונה של יונייטד על האסון הזה שאיים לסגור את המועדון, טומנת בחובה סיפור שנבחרת ישראל מככבת בו, סיפור שלא ידוע להרבה מאוהדי הכדורגל בעולם
בעונת 1957/58, רבע גמר גביע האלופות הפגיש את מנצ'סטר יונייטד עם הכוכב האדום בלגרד, ולאחר ניצחון 2-1 בבית, יונייטד טסה לבלגרד למשחק הגומלין כשלושה שבועות לאחר מכן. הקבוצה הצעירה שהאדומים הציגו לעולם הייתה מלהיבה, היא היממה את יריבותיה והעובדה שהרבה מהשחקניה היו אנגלים, הנבחרת הלאומית חשה אופטימיות לקראת הגביע העולמי שהתקיים באותה שנה בשבדיה.
עוד במדור הספורט של פרוגי:
- ישראל נגד ווילס? אפשרי רק צריך להתפקס
- האזינו: השיר החדש של מגן ברצלונה דני אלבס
- רונאלדו מאבד את זה: קללות לאוהדים וחוסר כבוד לשופטים
אל אותו הגביע העולמי קיוותה להגיע נבחרת ויילס שבראשה עמד ג'ימי מרפי, שהיה מאמן הקבוצה הצעירה של יונייטד מ-1946, ולאחר מכן עוזר המאמן של מאט באזבי מ-1955. מרפי היה זה שאימן את השחקנים הצעירים שנקראו לאחר מכן "תינוקות באזבי", שזכו לתשומת הלב הרבה כעבור שנתיים. נבחרת ויילס הגיעה למעשה למקום השני בבית המוקדמות שלה ולכן לא היתה אמורה להעפיל למונדיאל בשבדיה באותה שנה. הנבחרת הזו, שנחשבה לאחת הטובות בעולם, קיבלה הזדמנות נוספת ממקור לא צפוי.
נבחרת ישראל השתתפה במוקדמות המונדיאל בבית האפריקני/אסייתי עם מספר נבחרות שהיו יכולות לאתגר אותה על הדשא – אבל רק אם זה היה מגיע לכך. בסיבוב הראשון טורקיה סירבה לשחק מול ישראל / ועוד על אדמת ישראל; אינדונזיה רצתה מגרש נייטרלי אך פיפ"א דחתה הצעה זו ומצרים וסודאן סירבו גם כן לשחק מול ישראל בגלל פרשת תעלת סואץ. פיפ"א הכריזה על ישראל כזוכה בבית המוקדמות ועל כן הייתה צריכה ישראל להעפיל אוטומטית למונדיאל, אך התאחדות הכדורגל העולמי לא רצתה שנבחרת תעלה למונדיאל בלי לשחק משחק אחד. על כן, עלה לה רעיון.
הרעיון של פיפ"א היה לערוך הגרלה בין סגניות הבתים באירופה – מאחר וסגניות הבתים לא עלו למונדיאל. הזוכה בהגרלה תזכה להזדמנות נוספת להעפיל לטורניר הנכסף, בכך שהיא תשתתף בפלייאוף בית/חוץ מול ישראל על מנת לקבוע מי תעלה בסופו של דבר, בזכות ולא בחסד (עד כמה שאפשר לקרוא להעפלתה של ישראל "חסד"). למעשה, נבחרת בלגיה זכתה בהגרלה אך זו פרשה מהפלייאוף ולכן ג'ימי מרפי ונבחרת ויילס קיבלו את כרטיס הטיסה לישראל בינואר 1958.
ווילס ניצחה את ישראל 2-0 ברמת גן, והגומלין נערך בקארדיף ב-5 בפברואר, באותו התאריך של משחקה של מנצ'סטר יונייטד בבלגרד, בו יונייטד סיימה בתיקו ועלתה לחצי הגמר. עוזר המאמן מרפי לא נסע איתם במסע הגורלי, אלא הגיע למולדתו על מנת להעלות אותה למונדיאל היחיד שלה אי פעם על חשבונה של ישראל. ווילס ניצחה גם את המשחק הזה 2-0 ועלתה למונדיאל. ג'ימי מרפי חזר למנצ'סטר רק כדי לגלות שהקבוצה ששלח לבלגרד לא תחזור יותר לשחק באולד טראפורד.
המטוס שיונייטד שכרה בכדי להביאה חזרה למנצ'סטר היה צריך לעצור לתדלק במינכן, אך התנאים הקשים ששררו באזור – סופת שלג כבדה הכתה בנמל התעופה באותם ימים באמצע החורף. יונייטד הייתה חייבת לחזור בזמן למשחק הליגה הקרוב בסוף השבוע מאחר וליגת הכדורגל (FootballLeague) – הגוף שניהל את הליגה האנגלית, סירב לתת לה זמן נוסף בגלל מסעותיה ה"מיותרות" באירופה.
המטוס התרסק בניסיון ההמראה השלישי במינכן, והתאונה גבתה את חייהם של שמונה שחקנים, שלושה אנשי סגל, שמונה עיתונאים ושני נוסעים נוספים (סוכן נסיעות ואוהד – חבר טוב של מאט באזבי). מאט באזבי בעצמו נפצע קשה ושהה מעל חודשיים בבית החולים במינכן. מי שלא נסע היה כאמור ג'ימי מרפי, ועליו נחתה האחריות לשקם ולהמשיך את חזונו של באזבי במנצ'סטר יונייטד.
המועדון איבד כמה משחקניו המובילים, ובעוד שהמנג'ר נותר מרותק למיטת בית החולים בגרמניה, מזכיר המועדון ושניים מצוות האימון נספו באסון גם כן. ראשי יונייטד הציעו לסגור את המועדון, לפחות באופן זמני, לתת לארגון לשקם את עצמו, לאפשר לקרובים להתאבל ולסגל השחקנים להתחזק מחדש. התחושה היתה שאם האפשרות שהמועדון ייסגר ייצא לפועל, יהיה קשה להשיב את העוצמה והכבוד שיאבד במהלך התקופה הזו.
ג'ימי מרפי עמד על כך שהמועדון יישאר אקטיבי, הוא חש שהשחקנים איבדו את חייהם במהלך לחימה על כבוד המועדון ועל גדולתו. לעזוב הכל עכשיו יהיה ההפסד הגדול מכולם. הודאה בכשלון. מרפי התעקש לבנות קבוצה מכל מי שנשאר ויכול לשחק, לקדם שחקני נוער ומילואים ולהביא שחקנים מקבוצות שונות. למועדון לא היה הכסף לצאת למסע רכישה ועל כן היה הסיכון התמידי שפשוט לא יתאפשר להמשיך לקיים את יונייטד, לפחות לא כקבוצה המושכת אליה שחקנים.
פחות משבועיים לאחר האסון, ב-19 בפברואר 1958, עלתה יונייטד למשחק הראשון שלה כקבוצה שבורה עם לא מעט שחקנים שמופיעים לראשונה בקבוצה הבוגרת, כשרק שני שרידים מתאונת המטוס עלו בהרכב הראשון. שפילד וונסדיי היתה היריבה בסיבוב החמישי של הגביע האנגלי בו יונייטד ניצחה 3-0. יונייטד אף הצליחה להגיע לגמר בוומבלי, אך שם הפסידה 2-0 לבולטון אחרי משחק מלא אמוציות והתרגשות. בליגה נחלה יונייטד פחות הצלחה, כאשר מקבוצה המתמודדת על התואר, היא ניצחה רק משחק אחד מאז האסון עד לסוף העונה, וסיימה לבסוף במקום התשיעי.
ג'ימי מרפי עמד על הקווים לכל אורך העונה מאז האסון, והיה זה שעמל על הרכבת הקבוצה שהמשיכה את המסורת של יונייטד להמשיך להתקיים על אף כל הקשיים. בעשר השנים הבאות הוא גם הקים את הדור השני של תינוקות באסבי יחד עם המנג'ר שהשתקם, והדור השני הזה היה הדור שהביא את אליפות אירופה הראשונה בהיסטוריה למועדון אנגלי ב-1968.
בתחילת דרכם של תינוקות באזבי אף אחד לא נתן להם סיכוי להצליח בטענה שהם רק ילדים, שאין להם מספיק ניסיון להתמודד מול הגדולות ביותר. הם הוכיחו למעשה שההיפך הוא הנכון, ושההצלחה הרבה הגיעה דווקא מהרגליים הצעירות האלה, שלא היה להן מספיק זמן לכבוש את העולם כולו. האסון דווקא כן כבש את ליבו של העולם ושל ראשי מועדונים שונים, ובעזרתם ובעזרת הטיעונים האלה הצליח איש אחד, כנגד כל הסיכויים לשמר את מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד.
לקראת משחקה של נבחרת ישראל מול נבחרת ויילס, אנו נזכרים במשחק הרשמי האחרון בין השתיים, שמקריותו באופן הזה שהוא בכלל התקיים, ולמעשה הצלתו של מאמנה של ויילס מאסון מינכן, היה גורם אדיר שהשפיע רבות על קיומה של מנצ'סטר יונייטד.
|