ביום שישי הקרוב, ה-27 במאי, אלפי נשים ונערות מכל רחבי הארץ ישתתפו באירוע הספורט - "אתנה הולכות רחוק". במסגרת האירוע הבנות יתנסו במגוון מסלולים שונים, למשל, ענפי הכדור, ספורט אתגרי וספורט מים. בנוסף תתרחש גם צעדת נשים. אלפי ילדות ונערות מכל רחבי הארץ ייקחו חלק באירוע הזה, שמלא אדרנלין ועוצמה נשית במטרה לקדם את ספורט הנשים בארץ.    

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• הטסטים חוזרים: בית הדין הורה לעצור את שביתת בוחני הנהיגה
• עוצרים את זוועת שריפת החיות במדורות ל"ג בעומר
• לתת מעצמי: "חמש יחידות מתמטיקה זה לא מתאים לכולם"

"מאוד קשה לי להיות רחוקה מהבית"

שירה אלינב, כדורגלנית בת שש עשרה סיפרה לנו על החיים שלה כספורטאית מקצועית ואיך סיפור האהבה שלה עם הכדורגל התחיל, "התחלתי לשחק  בבית הספר היסודי בירושלים מגיל שמונה אבל לא בצורה מקצועית, לאחר זמן קצר המשפחה שלי ואני עברנו לארצות הברית ושם התחלתי לשחק בקבוצה יותר מקצועית של בנות בתפקיד חלוצה, חזרתי לארץ בכיתה ז' אבל לא הפסקתי לשחק כדורגל".

הכדורגל בחו"ל שונה מהכדורגל בארץ?

"מאוד שונה שם, בארצות הברית כל בת שלישית משחקת כדורגל. יש אפשרות להתקבל לכל קבוצה והענף יותר מפותח. אבל בישראל המצב לא כל כך גרוע, כשחזרתי לארץ בכיתה ז' שמתי לב שכדורגל נשים מאוד התפתח, יש יותר קבוצות, יותר משחקים ויותר שחקניות כדורגל".

איך את מצליחה לשלב בין הכדורגל ללימודים ולחברים?

"לפני שלוש שנים "אתנה" פתחה אקדמיה במכון וינגייט בשביל ספורטאיות, אני גרה שם כבר שנתיים. בפנימייה יש הרבה אנשי ספורט והמערכת שלנו מותאמת לאימונים, למשל, אנחנו מסיימות בשעות מוקדמות בשביל שנוכל ללכת לאימונים או שאנחנו לומדות רק מקצוע בחירה אחד בשביל שיהיה לנו מספיק זמן בשביל הכדורגל. בנוסף, האקדמיה לימדה אותנו לנהל את הזמן שלנו בצורה נכונה, בשביל שיישאר לנו זמן בשביל לימודים, חברים, אימונים ואפילו בשביל לישון צהריים".

© איזבל דידיטה

את לפעמים מתחרטת שעזבת את הבית לטובת וינגייט?

"מאוד קשה לי להיות רחוקה מהבית, אני מתגעגעת למשפחה שלי וללישון בחדר שלי אבל מתרגלים להכל, יש לי מקצוע וזה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו בעתיד ולכן זה שווה את זה. בנוסף, האקדמיה נתנה לי מעטפת ספורטיבית שלא קשורה רק לאימוני הכדורגל, למשל תזונה נכונה, כמות נכונה של שעות שינה ועוד מגוון של אפשרויות שיעזרו לי להתפתח ככדורגלנית מקצועית".

איך סדר היום שלך שונה מבנות אחרות בגילך?

"אנחנו קמות בחמש וחצי בבוקר בשביל אימון, יש לנו שמונה אימונים בשבוע וזה דורש מאתנו ניהול נכון של הזמן שלנו, אנחנו מתחילות את בית הספר קצת יותר מאוחר משאר התלמידים ומסיימות טיפה יותר מוקדם. אין לנו הרבה זמן פנוי בשביל חברות, אלא יותר ללימודים ולכדורגל".

למה בחרת דווקא להיות שחקנית כדורגל ולא להתאמן בענף ספורט אחר? איך מגיבים לזה?

"מאז שאני זוכרת את עצמי תמיד שיחקתי כדורגל, עם משפחה וחברים, תמיד הכדור היה ליד הרגליים. אני מאוד אוהבת בכדורגל את האדרנלין שיש כשמבקיעים גול, זו התרגשות עצומה שמרגישים אותה בכל הגוף. תמיד יש את הילדים שלא תומכים ומוצאים את הדברים הרעים בכל דבר, אבל יש לי חברות מדהימות שתומכות בי ומעודדות אותי, למזלי מצאתי את האנשים הנכונים שיהיו לצידי".

שירה (שנייה משמאל) וחברותיה לקבוצה © איזבל דידיטה

איך הבנות בקבוצה שלך קיבלו את זה שנבחרת לתגלית העונה בליגת נשים?

"בהתחלה שמרתי על זה בסוד כי לא ידעתי איך הבנות יגיבו כשיגלו, אבל כשסיפרו להן כולן התרגשו, חיבקו ובירכו אותי".

יש לך שאיפות מקצועיות מסוימות?

"אני רוצה לשחק בקבוצה "הפועל פתח תקווה", אבל בטווח הרחוק אני מכוונת לאירופה, החלום הוא לשחק "בארסנל" אבל את הדרך לשם אני עושה לאט לאט".

"אני שוחה מגיל שמונה, זה לא פשוט, זה פוגע בי מבחינה חברתית ולימודית"

גם מאי לוי בת ה-15, שחיינית מקצועית, שיאנית גילאי 12-14 בפרפר ומקום ראשון באליפות ישראל, משתתפת באירוע שיתקיים מחר. היא סיפרה לנו על הקשיים בלהיות ספורטאית בישראל, על סדר היום העמוס שלה והאם היא מצליחה לשלב בין השחייה ללימודים וחיי חברה, "אני שוחה מגיל שמונה, זה לא פשוט, זה מאוד פוגע בי מבחינה חברתית ולימודית, אין לי זמן לבלות עם חברים בגלל שאני שוחה רוב הזמן ומבחינה לימודית אני משקיעה פחות בגלל שהשחייה גוזלת הרבה זמן".

איך ההורים שלך מקבלים את זה שהציונים שלך יותר נמוכים בגלל שאת שחיינית מקצועית?

"ההורים שלי לא אוהבים את זה אבל כשאני מגיעה להישגים בשחייה ההקרבה הלימודית זה שווה את זה".

איך סדר היום שלך שונה מבנות אחרות בגילך?

"אני קמה בחמש בבוקר בשביל אימון שחייה, משם אני ממשיכה לבית ספר, מבית הספר אני נוסעת לאימון כושר ומאימון הכושר אני מגיעה לאימון שחייה בערב, אני מקדישה בערך ארבע וחצי שעות ביום לשחייה".

© גיא יחיאל

איך הקבוצה קיבלה את זה כששמעה שזכית בתואר שיאנית גילאי 12-14  בפרפר?

"אני שוחה עם קבוצה בקריית אונו, כשזכיתי מקום ראשון באליפות ישראל בפרפר היו לי חברים לקבוצה שפרגנו והיו כאלה שלא, אבל ככה זה בכל מקום".

המחיר שאת משלמת שווה את זה?

"בתוצאה הסופית, כן. כי אני מגיעה להישגים אבל הדרך מאוד קשה, יש רגעים שאני מתחרטת, למשל כשהכיתה שלי מתגבשת בלעדי או שאני לא יכולה לצאת לטיולים שנתיים בגלל אימונים אז זה מבאס, אבל בטווח הארוך זה משתלם".

למה בחרת דווקא בשחייה ולא בענף ספורט אחר?

"הייתה לי דלקת ריאות בכיתה ב' והשחייה עזרה לי להבריא. אהבתי את זה אז המשכתי, בגיל שתיים עשרה התחלתי להתחרות והפכתי לשחיינית מקצועית".

את יכולה לספר לי קצת על אירוע הספורט "אתנה הולכות רחוק" ואיך את לוקחת בזה חלק?

"אתנה תומכים בי במהלך כל השנה, ובחופש הגדול אני נוסעת לתחרות שחייה בפורטוגל בעזרתם. המטרה של אירוע הספורט "אתנה הולכות רחוק" שיתרחש ביום שישי הקרוב הוא להמחיש כל ענף של ספורט, יש צעדה גדולה של כל הספורטאיות יחד ובסוף כל מיני פעילויות".

איך את עוד רוצה להתפתח בתור שחיינית? יש השיגים שאת רוצה להגיע אליהם?

"החלום שלי היא להגיע לאולימפיאדה בטוקיו אבל כיום אני נוסעת לתחרויות אירופאיות וכלל עולמיות, אני טסה פעמיים בשנה ומתחרה בארץ כל ארבעה חודשיים".