שלושת הספורטאיות האולמפיות - חנה מיננקו, נטע ריבקין ואילנה קטריש הן חלק מקמפיין עולמי של המותג "Always" שנקרא #LIKEAGIRL. לפי מחקרים אנחנו יודעים שמחצית מהנערות מפסיקות בגיל ההתבגרות והמטרה הנוכחית של הקמפיין היא לעודד בנות ונערות מתבגרות להמשיך ולעסוק בפעילויות ספורטיביות גם בגיל ההתבגרות.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי: 

• היו"ר החדש: "אני רוצה לנצל את הכח למעשים מדהימים"
• טקס פרסי החינוך: מי הם בתי הספר הטובים בארץ?
• דבוראית צעירה: "לא בחרתי בתחום, הוא הגיע אליי"

דיברנו עם חנה מיננקו, ספורטאית בת עשרים ושש, אתלטית ישראלית-אוקראינית בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת. חנה נולדה בפריאסלאב-חמלניצקי שבאוקראינה ועברה לישראל בגיל עשרים ושלוש עקב מערכת יחסים עם בעלה הנוכחי, אנטולי מיננקו. מיננקו סיפרה לנו שההישג שהיא הכי גאה בו הוא ההתאקלמות שלה בישראל, "אני מרגישה ישראלית", כך אמרה לנו מיננקו בגאווה.

"לעודד בנות צעירות לעשות ספורט זו מצווה"

את מרגישה שהקריירה שלך נפגעה בגלל המעבר שלך מאוקראינה לישראל? ובאיזה צורה שונה אופן האימונים בישראל מאוקראינה? 

"בכל מקום יש יתרונות וחסרונות. באוקראינה יש תרבות ומסורת חזקה של ספורט, והרבה אתלטיות, אבל מצד שני בישראל יש שמש, אנשים טובים והרגשה שאין בשום מקום בעולם. הרגשה של שליחות שמלווה אותי בכל תחרות ואימון. אני מקווה שהעבודה שאני עושה תעזור להעלות את הפופולריות של האתלטיקה שהיא הבסיס לכל ספורט".

באיזו דרך את חושבת שכדאי לעודד נערות צעירות להמשיך להתאמן ולעשות ספורט גם בגיל ההתבגרות?                                                    
                                                                                                                             חנה: "ספורט חשוב לכולם, מבחינה מנטלית לא פחות מבחינה פיזית. הספורט תורם לכל דבר בחיים ואני חושבת שלעודד בנות צעירות לעשות ספורט, זו מצווה. לא מתאמנים בשביל להיות רזים, מתאמנים ועושים ספורט בשביל עצמנו ולא בשביל אחרים. בריאות תורמת למחשבה חיובית ולהצלחה בכל דבר בחיים".

"מה שמניע אותי הוא האהבה לתחום והרצון להיות הכי טובה במה שאני עושה"

נטע ריבקין, מתעמלת אומנותית בת עשרים וחמש, היא הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות העולם בהתעמלות אמנותית. ריבקין סיפרה לנו מה מניע אותה להמשיך להתאמן ולהגיע להישגים, "מה שמניע אותי הוא האהבה לתחום והרצון להיות הכי טובה במה שאני עושה".

מהו הוויתור הכי גדול שנאלצת לעשות בשביל ההתעמלות האומנותית?

נטע: "במהלך השנים נאלצתי לעשות הרבה וויתורים, בעיקר כאלה שקשורים לחיי חברה, לא הייתי יוצאת לטיולים שנתיים או הולכת לאירועים משפחתיים ויש עוד כל מיני דברים שאני לא חווה בגלל ההתעמלות".

הייתה נקודה בחיים שלך שבה חשבת לוותר על האתלטיקה בגלל הקשיים והפציעות?

חנה: "תמיד לכל אתלט יש מחשבות קשות אחרי הפסד או בפציעה, אבל אני חושבת שצריך תמיד להיות אופטימיים, לחשוב חיובי, להיצמד לאנשים חיוביים, ולשאוף גבוה. אני בורחת ממחשבות רעות ולא חושבת על פרישה לפני גיל 35".

נטע: "לא, כל ענף ספורט שמתאמנים בו באופן מקצועי הוא לא בריא, אבל אני ממשיכה להתאמן בגלל שאני אוהבת את ההתעמלות".

"תמיד נלחמתי בסטיגמות והאמנתי בעצמי"

אילנה קרטיש, מתאבקת בת עשרים ושש, שזכתה ארבע פעמים ברציפות בתואר - סגנית אלופת אירופה (2013-2016), אלופת ישראל בהיאבקות משנת 2004. קרטיש סיפרה לנו על התגובות של הסביבה שלה לגבי היותה מתאבקת. "כשהייתי נערה היו כל מיני תגובות פוגעניות, למשל, 'את יכולה להפיל אותי', 'מסוכנת את' ,'את חזקה יותר ממני'".

"גם כשחברות מבית ספר קראו לי לשחק איתן קלאס או כל מיני משחקי בנות העדפתי ללכת לשחק כדורגל או לאימונים, והיו כל מיני תגובות כמו, 'למה את עושה את זה'?, 'זה ספורט לבנים', בגלל שהייתי הבת היחידה עם הבנים בספורט גם להם היה קשה להם לקבל אותי כאחת משלהם, אבל בעיקר בגלל זה עוד יותר רציתי להוכיח שאני יותר טובה ותמיד נלחמתי בסטיגמות והאמנתי בעצמי וביכולות שלי בדרך להגשים את החלום שכל החיים דמיינתי ורציתי".

"אני שואפת להמשיך לייצג בכבוד את המדינה שלנו"

מהו ההישג שאת הכי גאה בו ולאן את עוד רוצה לשאוף?

 חנה: "ההישגים שאני הכי גאה בהם הם, מקום שני בעולם באליפות העולם בבייג'ינג 2015. מקום שני באירופה 2016. זה ממש לא היה טריוויאלי לחזור מניתוח, להתחרות בתחרות קשה אחרי שלושה חודשים ובתחרות השנייה להגיע להישג כזה".

אילנה: "ההישג שהכי ריגש אותי והייתי גאה בו היה הניצחון במשחקים האירופאים 2015 באקו מקום 2 בעיקר בגלל שהייתי מושבתת מפציעה אחרי כמעט 10 חודשים, ואני שואפת להמשיך לייצג בכבוד את המדינה שלנו".

נטע: "יש כמה וכמה הישגים שאי מחשיבה אותם ליוקרתיים וחשובים, למשל, מדליית הארד שזכיתי בה באליפות העולם, המקום השביעי בתחרות בלונדון, המדלייה שזכיתי בה במשחקים האירופיים בבאקו ומדלייה נוספת מאליפות אירופה. בקשר לשאיפות העתידיות, כרגע אני ממוקדת בהכנות לאולימפיאדה הקרובה בריו".

לפעמים המתחרות שלכן לוקחות את התחרות צעד אחד רחוק מדי?

נטע: "על המשטח אני והפרטנריות שלי יריבות ומחוצה לו אנחנו חברות. אנחנו מתייחסות אחת לשנייה כאדם לאדם ולפעמים יש גם יחסים טובים מעבר להתעמלות".

 אילנה: הייתה מתחרה ממצרים שלקחה את הקרב לכיוון לא ספורטיבי שבירת אצבעות ונשיכות, אבל מה שיפה בכל הסיפור הוא שהשהו אותה, והיום אנחנו אפילו אומרות שלום אחת לשנייה".

יש לך טיפ להתמודדות עם הערות פוגעניות מהחברה לנערות שרוצות להתאמן בתחום האגרוף ובשאר ענפי הספורט שנחשבים לגבריים?

אילנה: "צריך לקחת את כל התגובות הפוגעניות ולהפוך אותן למוטיבציה, ולרצון להוכיח את עצמכן. אל תשכחו לאיזה מטרה אתן בספורט, אתן צריכות לקבל, לאהוב ולדמיין את ההצלחה שלכן".

לפעמים את מתחרטת שבחרת במקצוע שלך?

אילנה: "אני אף פעם לא התחרטתי, אני אוהבת את מה שאני עושה וכל הסטיגמות והתגובות רק הגבירו לי את הרצון והחשק להוכיח את הכוח הנשי ולהצליח בתחום".

נטע: "לפעמים אני מתחרטת לשנייה בגלל הקשיים, אבל בגדול אני ממש לא מתחרטת שבחרתי במקצוע הזה".