גיא אשר הוא נער בן 16, חרוץ, משקיען, שמקדיש הרבה מזמנו לספורט. הוא מתחרה בשייט ומייצג את ישראל בגאווה. בתחילת השבוע שעבר הוא השתתף באליפות העולם בשייט בגרמניה והגיע למקום שמיני. אחותו, יובל, שגאה מאוד באחיה, פירסמה פוסט בפייסבוק בו היא כותבת שמדינת ישראל והציבור לא שמים לב לאותם נערים, שמייצגים את ישראל בכבוד ברחבי העולם. 

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• "המדליות נתנו המון מוטיבציה לראות שזה אפשרי"
• כך תלמדו מקצועות בית ספר דרך החופש
• על קו הזינוק: הכירו את הרקדנית שי/לי קרמרה

"אני גר בישוב חד נס ברמת הגולן ולכן אני מאוד אוהב את הגולן״, הוא מספר. ״אני אוהב לטייל בו ובשאר הארץ עם החברים והמשפחה. הגעתי לשייט בגיל 9 בעקבות אבא שלי, שגם הוא עסק בשייט בצעירותו. התחלתי בקייטנת שייט במועדון השייט של גינוסר ומהר מאוד התחברתי והמשכתי להתאמן גם מעבר לקייטנה. כעבור שנה התחלתי להשתתף בתחרויות בארץ ובשנת 2012 הייתי סגן אלוף הארץ בדגם שנקרא אופטימיסט פלסטיק. מאז התקדמתי בכמה דגמים של סירות והיום אני מפליג ומתחרה בדגם לייזר 4.7".

על ההשקעה הוא מספר: "השייט, כענף ספורט תחרותי, דורש ממני השקעה והתמדה באימונים ובתחרויות. זה ספורט מאוד תובעני וקשה, בלי השקעה אי אפשר להצליח בו. הספורט דורש כושר גופני גבוה ולדעת איך ל"קרוא" את הים מבחינת רוחות, זרמים ותנאי מזג אוויר, הכול כדי לנצל את הים לטובתך ולהגיע ראשון לקו הסיום".

כאמור, בשבוע שעבר הוא השתתף בתחרות בינלאומית: "זו הייתה התחרות הבינלאומית השלישית שהשתתפתי בה בקיץ הזה. השנה אליפות העולם בדגם לייזר 4.7 נערכה בעיר קיל בגרמניה והשתתפו בה כ-260 שייטים מכל העולם. כמובן שהרמה הייתה גבוהה מאוד. התחרות מתנהלת במספר מקצים, כאשר המקום אליו הגעת בסוף המקצה הוא הניקוד אותו מקבל במקצה. המטרה לקבל את הניקוד הנמוך ביותר בשכלול הסופי של כל המקצים יחד".

זאת בטח גאווה גדולה לייצג את ישראל. מה הקשיים בלהיות מתחרה בנבחרת? ולצד הקשיים מה החוויות? איזו חוויה הכי זכורה לך?

"יש ציפיות מאחורי הנבחרת מפני שהשקיעו הרבה כסף ומשאבים על מנת שדבר כזה יצא לפועל. יש לחץ להצליח ולהוכיח שאנחנו יכולים וטובים מספיק גם לזירה העולמית. הקושי הגדול מבחינתי הוא לבוא כל פעם למקום שונה ולהסתגל אל התנאים- רוחות, תנאי ים, להתחרות עם הרבה יותר מתחרים מאשר בארץ וכמובן שהשפה שונה וצריך לדבר בשפה אחרת כדי שיבינו אותך. למרות כל הקשיים יש המון חוויות מהתחרות ופוגשים אנשים וחברים חדשים מכל העולם. החוויה הכי גדולה הייתה לשמוע את השם שלי ואת שם המדינה בעשיריה הראשונה בטקס קבלת הפרסים בסוף התחרות, הרגשתי גאה לייצג את ישראל בכבוד".

"חבל שלא מטפחים את הספורטאים מגיל צעיר"

יובל, בפוסט שלך כתבת ש"אתם לא תשמעו על זה בחדשות ובמדיה. לא כי האולימפיאדה גונבת את הפוקוס, פשוט כי משום מה- לאף אחד לא אכפת. לאף אחד לא אכפת, אבל אחר כך כולם בוכים על ההישגים הבינוניים של הישראלים בענפי הספורט." מה הביא אותך לכתוב את הפוסט הזה?

"הרגשתי מאוד מאוד גאה באח שלי אבל גם ידעתי מניסיון בתחרויות הקודמות שלא מדברים על זה ולא נותנים לזה את הבמה הראויה. אני חושבת שזה מאוד חבל שלא מטפחים את הספורטאים מגיל צעיר, כי הם הספורטאים שיגיעו בסופו של דבר לאולימפיאדה. יש גם ככה קושי מספיק גדול עם מימון התחרויות והאימונים, שנופל ברובו על ההורים שלנו, ואני חושבת שמגיע להם לפחות שהאנשים במדינה ידעו שהם מצליחים ומייצגים אותנו בכבוד".

גיא, מה דעתך על הפוסט של אחותך?

"אני חושב שהפוסט משקף מצב של הרבה מאוד ספורטאים במדינה, לא רק בתחום השייט, שעובדים קשה מאוד ולא מקבלים את ההערכה שמגיעה להם. התרגשתי שאחותי גאה בי ככה ומאוד שמחתי שאכפת לה ממני ומהנושא".

האם חוסר האכפתיות של הציבור וחוסר העזרה מהמדינה מוריד את החשק להמשיך?  זה קשה יותר להשקיע את כל כולך באימונים?

"מצד אחד, אני עושה את זה בשביל עצמי כי אני אוהב את זה וכיף לי לראות את עצמי מתקדם ומגיע להישגים, אז אני לא מרגיש שאני צריך אישור לזה שאני שווה משהו. מצד שני, קצת מבאס שאני מייצג את המדינה אבל אף אחד בכלל לא יודע שאני עושה את זה. זה יכול רק לעזור אם תהיה תמיכה, זה מאוד מעלה את המוטיבציה".

מה אתם מקווים שישתנה במשך הזמן הזה?

"אנחנו מקווים שבמשך הזמן הזה המודעות הציבורית תגדל, שתהיה יותר במה תקשורתית גם להישגים של השייטים. בנוסף, חשוב שהמדינה תיתן תקציבים גדולים יותר לאיגוד השייט כדי לקדם את הספורטאים בענף שיוכלו למצות את הפוטנציאל העצום שיש להם".