כשחושבים על סגננות של ריקוד, חושבים בדרך כלל על היפ הופ, ג'אז, בלט ולאו דווקא על ריקודים סלונים. אבל עבור הרקדניות אילנה (19) וליאורה (14) יופה מחולון, שנבחרו לאחרונה לנבחרת של "הקרן לקידום ריקודים סלונים בישראל (IBDF)" מדובר באהבה מגיל צעיר. "אני רוקדת מאז שאני זוכרת את עצמי. אמא רשמה אותי לחוג בגיל 6 וזה העיסוק העיקרי בחיי מאז ועד היום", מספרת לנו אילנה יופה, בת 19 מחולון. גם אצל אחותה ליאורה מדובר באהבה מגיל קטן: "תחלתי לרקוד בגיל 4 והושפעתי מאחותי הגדולה ורציתי לרקוד כמוה. התחלתי בבית ואז נרשמתי לחוג".

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

•  שיעור מתגייסים גבוה? תשכחו מהגדנ"ע
• על קו הזינוק: הכירו את הטריאטלט יואב אביגדור
• הנוער בישראל: שליש סובלים מדיכאון בגיל ההתבגרות

יש להן בני זוג קבועים - דניס אייזנשטדט בן 13.5 ודניאל בראל בן ה-19. כעת, יזכו במהלך השנה לקבלת מלגות, ליווי והדרכה צמודה של טובי המאמנים בישראל ובעולם, במטרה לייצג את ישראל בזירה העולמית של ענף הריקודים הסלונים.

מה נדרש מכן בשגרת היומיום כרקדניות מקצועניות, ועכשיו כשאתן בנבחרת שמטרתה לקדם את ישראל?

אילנה: "שגרת החיים שלי מאד עמוסה, לא פשוט לשלב בין השירות שלי בצבא לאימונים, צריך תמיד לחשב את הזמנים, לבדוק שאני מספיקה לאימונים וכמובן לוותר על דברים מסוימים. אבל אני לא מצטערת לרגע כי זו הדרך שבה בחרתי והיא מה שאני. זו השנה הרביעית שלי ב'קרן לקידום ריקודים סלונים בישראל (IBDF)' לא היינו (אני ודניאל- בן זוגי לריקוד) עושים זאת ללא המאמנים שלנו- בוריס ורוזנה אודיקדזה שתמיד היו שם בשבילינו העשירו אותנו בידע ותמכו בנו גם ברגעים הקשים. דרכם למדנו להתמודד עם לוח זמנים עמוס ואנחנו כבר לא יכולים אחרת".

ליאורה:"כמובן שהריקודים משפיעים על השגרה היום יומית שלי, אני צריכה להיות ברורה מאוד בסדר העדיפויות ובבקרה על לוח הזמנים שלי על מנת להספיק הכל בצורה הטובה ביותר .זה לא פשוט, צריך לוותר הרבה, אבל המטרה והפוקוס שלי בריקוד גובר על המכשול".

איך זה מרגיש לרקוד יחד כאחיות? אתן עוזרות אחת לשנייה? יש קשיים?

אילנה: "זה מדהים בעיניי שאחותי רוקדת איתי בסטודיו. תחום הריקודים הסלוניים המקצועני הוא לא זול, ובמקרה שלנו מדובר בשניים. אבל העובדה שאנחנו קרובות פיזית, עוזר לנו מאד ומחזק את הקשר שלנו כאחיות, אני חושבת שללא הריקודים בחיינו, לא היה לנו את הקשר המדהים שיש לנו היום וזאת למרות פער הגילאים ביננו. אני מרגישה שהיא פשוט חברה טובה שלי ושאני יכולה לשתף אותה בהכל . כמובן שאנחנו עוזרות אחת לשנייה, זה מתבטא בתחרויות בפועל כמו: סידור התסרוקות, לסגור את השמלה ולתקן את האיפור לדוגמה".

ליאורה: "זה הכי כיף שבן אדם שכל כך קרוב אליך נמצא איתך ברוב שעות היום. יש לנו המון נושאי שיחה משותפים ויש לזה המון יתרונות שאחותי רוקדת, אנחנו תמיד יכולים להתייעץ זו עם זו על הריקודים, על השמלות, ובתחרויות אנחנו עוזרות אחת לשנייה כמו שאילנה ציינה. בנוסף אנחנו גם אנחנו טסות ביחד לתחרויות ומחנות אימונים בחו"ל והיא תמיד משתמשת לי כעוד זוג עיניים לביקורת ולשיפור הרמה המקצועית שלי".

"אני בטוחה שבלי הריקודים לא היינו כל כך קרובות"

איזה רגע הכי זכור לכל אחת מכן בדרך לנבחרת? ואיזה רגע הכי זכור לכן יחד כאחיות?

אילנה: "הרגע שהכי זכור לי מהנבחרת זה היום הראשון של האודישן. היינו אחרי יומיים באימונים מהבוקר ועד הערב והאווירה הייתה לחוצה ומטורפת. כל המתמודדים חיכו לתוצאות, וברגע שהן פורסמו הייתה  וברגע שתלו את התוצאות הייתה התנפלות על הלוח וכולם רצו לראות אם הם עברו או לא. אני זוכרת שאני ישר בדקתי אם ליאורה עברה והיא בדקה אם אני עברתי ורצנו אחת לשנייה והתחבקנו ושמחנו כל כך ששתנו עברנו. שוב, אני בטוחה שבלי הריקודים לא היינו כל כך קרובות".

ליאורה: "לפני האודישנים היה לחץ מטורף, עשינו אימונים אינטנסיביים והמאמנים היו אתנו שעות על גבי שעות בסטודיו ובלעדיהם כנראה שלא היינו מצליחים לעשות זאת. הרגע שהכי זכור לי מהקשר עם אחותי זה התחרות שלנו בגאורגיה, ששם ממש התחברנו והקשר מאד התעצם למרות פערי הגילאים הגדולים ביננו".

איך הקשר עם בני הזוג שלכן? 

אילנה: הקשר שלי עם דניאל הוא מצוין, אנחנו חברים טובים מאוד ונורא פתוחים. אנחנו שומרים על קשר מעולה גם מחוץ לרחבת הריקודים.

ליאורה: הקשר עם הבן זוג שלי- דניס הוא מדהים. לא רק שהוא בן זוג טוב לריקוד, הוא גם חבר טוב מאוד. המשפחות שלנו קרובות אנחנו מטיילים הרבה ביחד ומפגשים המון מחוץ למסגרת הריקודים, הוא תמיד יודע לתמוך בי כשצריך ואני חושבת שאנחנו צוות מעולה.

איך אתן מרגישות שתחום הריקוד נתפס בארץ לעומת איך שהוא תפס בעולם?

אילנה: אני חושבת שבשנים האחרונות התחום שלנו רק מתפתח ישנו שינוי עצום בשנים האחרונות. כאשר הייתי בתיכון, אני זוכרת שאנשים מסביבי לא ידעו מה זה ריקודים סלוניים והיום מכירים אותו טוב יותר והרבה בזכות הקרן לקידום ריקודים סלונים (IBDF) שמקדמת אותו בכל מיני דרכים. לדוגמה, מופע הגאלה השנתי של הקרן, שהוא אירוע מושקע ומרהיב ברמה בינלאומית, שאנו כל רקדני הקרן מתכוננים ומתאמנים אליו חודשים רבים.

ליאורה: בשנים האחרונות התחום פרץ בארץ, ואני מסכימה עם אילנה שמגיע המון קרדיט ל'קרן לקידום ריקודים סלוניים' שהיא חלק עצום מהפריצה הזו. כמה זוגות צעירים הגיעו להישגים ברמה העולמית הגבוהה ביותר והתמיכה של הקרן שמשאפשרת לנו לטוס למחנות אימונים לתחרויות, ומביאה את המאמנים הכי טובים בעולם לארץ שמעשירים את הידע שלנו. בגלל שמדובר בתחום לא זול, התמיכה והעזרה של הקרן נותנת לנו את הדחיפה להתקדם וזה דבר שאינו מובן מאליו כמובן.

"שיבינו שמדובר בענף חשוב"

אתן מאמינות שעכשיו יש לכן הזדמנות לשנות ולהשפיע על איך שהריקוד נתפס בארץ?

אילנה: התחום בידיים שלנו, אנחנו יכולים וצריכים להשפיע על איך שהריקודים הסלוניים יתפסו בארץ!  זה הדור שלנו וזו אחריות שלנו לדאוג לכך שהתחום יהיה נחשק בישראל.

ליאורה: "אני מאמינה שאכן זו ההזדמנות שלנו עכשיו לאחר ההתפתחות של התחום בשנים האחרונות. דרך הקרן והמאמנים שלנו, אנחנו נעשה את המאמצים להביא הישגים ברמה הגבוהה ביותר וכך אני מאמינה שעוד צעירים וצעירות יבינו שמדובר בענף ספורט חשוב". 

לאן אתן שואפות להגיע בעתיד? תמשיכו בדרכן יחד?

אילנה: "אנחנו רוצות לפתוח בית ספר משותף ולהביא את התלמידים שלנו להישגים מרשימים".

ליאורה: "אני שואפת לאליפות עולם, ואחרי זה אני רוצה לפתוח בית ספר עם אילנה כי אני סומכת עליה. אני רוצה שיהיו לנו ביחד תלמידים שיצליחו ויגיעו לתוצאות הכי גבוהות שניתן".