הכירו את ליאן רייזר, בת 13.5 מתל מונד. ליאן משקיעה את כל חייה בתחום הריקוד ורוקדת בין 20 ל-25 שעות בשבוע. ביחד עם קבוצתה, השתתפה ליאן ביחד עם הסטודיו שלה בתחרות ארצית שנקראת I Believe ברמת עילית וניצחו במקומות הראשונים. ואם זה לא מספיק בימים אלו היא מככבת גם בקמפיין חדש ל"רהיטי דורון". תפסנו אותה לשיחה על איך היא מצליחה ללמוד ולעבוד כל כך קשה בתחום הריקוד.

עוד במדור על קו הזינוק:

• על קו הזינוק: "הקרח עוזר לי לגלות את עצמי"
• על קו הזינוק: "הספורט שלי מיועד רק לעיוורים ולקויי ראיה"
• על קו הזינוק: "הגעתי למקום הראשון"

מתי ואיך התחלת לעסוק בתחום שלך?
"התחלתי בכלל בחוג אקרובטיקה בתל מונד בגיל 4 והתקדמתי משם. בכתה ג' ו-ד' כבר השתתפתי והתחרתי בתחרויות שונות בארץ והתאמנתי בווינגיט ובאולמות שונים באזור. במסגרת האקרובטיקה גם היה לנו פעם בשבוע שיעור בלט. כבר בכתה ד' התחלתי להבין שהדבר שמשך אותי בתחום האקרובטיקה זה לאוו דווקא הסלטות והפירמידות, אלה התנועות וקטע הריקוד הקצר שהיה ביניהן. בסוף כתה ד', בגיל תשע וחצי, החלטתי לעזוב את האקרובטיקה ולעבור לריקוד. בתחילת כתה ה' ניסיתי לרקוד במקומות שונים, ולקראת חנוכה הגעתי ל"אקדמיה למחול יוניסון" שבאבן יהודה. כבר בשיעור הראשון הבנתי שהגעתי למקום הנכון בשבילי. היום אני בכתה ח' ורוקדת כבר 3 וחצי שנים".

מה מושך אותך בתחום הזה?
"קודם כל אני אוהבת את היצירתיות שיש בתחום ואת היכולת להביע את עצמך בעזרת הגוף. אפשר בעזרת תנועות גוף לספר סיפור, להביע רגשות, ולהתחבר לעצמך. לי אישית יותר קל להביע את עצמי בעזרת תנועה מאשר בשיחות ארוכות. דבר נוסף המושך אותי בתחום הזה הם ההופעות והתחרויות. אני אוהבת את המתח וההתרגשות שלפני, את הרגע על הבמה ואת הרגע שבוא אני יוצאת מהבמה, מרגישה הקלה, אך גם מרגישה רצון עז לחזור אל הבמה ורק לבצע את הריקוד שוב פעם. כשאני על הבמה אני מתחברת למוזיקה ונותנת לגוף להוביל אותי, ופשוט נהנית מכל רגע. בנוסף כמובן שאני גם אוהבת להגיע כל יום אל הסטודיו לפגוש את החברות שלי לעבוד קשה בשיעורים ולאתגר את עצמי כל יום מחדש!".

כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?
"בשבוע רגיל שאין בסופו תחרות או מופע אני מתאמנת חמש פעמים בשבוע בין השעות שש לעשר. אך לפני תחרויות או מופעים מתווספים לי שיעורים לפני ואחרי השעות הרגילות שלי, וגם בימי שישי ושבת".

מהם החלומות או השאיפות שלך בתחום?
"החלום הכי גדול שלי הוא להמשיך להתפתח ולגדול בתחום המחול בכמובן להצליח בפן הלאומי וגם בבינלאומי. כשאני אסיים את הבית ספר אני רוצה לעבור לאחת ממדינות העולם כדי לרכוש ניסיון, לפתח כוראוגרפיות בכוחות עצמי, לחזור ארצה ולהגשים את חלומי הגדול ביותר שהוא להקים להקה בישראל המשלבת את שני סגנונות הריקוד של הקלאסי והמודרני".

איך את מצליחה לשלב בין הלימודים והספורט?
"זה לא קל. אני צריכה לנהל את הזמן שלי בצורה ממש טובה. אני מבינה שאני צריכה להקשיב ממש טוב בשיעורים כי לא יהיה לי זמן ללמוד לבד בבית. אני לומדת לפעמים בהפסקות הקצרות בין השיעורים בסטודיו ומוצאת את עצמי לומדת למבחנים באחת עשרה או שתיים עשרה בלילה לאחר שאני חוזרת מהסטדיו. המחנכת והיועצת ממש מנסות לעזור לי עם המבחנים וההיעדרויות, ואני חושבת שבזכות כל המאמצים אני מצליחה לשלב את הדברים כי במחצית האחרונה הצלחתי להגיע להצטיינות יתרה בלימודים".

מהן תגובות החברים והמשפחה?
"המשפחה שלי מאוד תומכת בי ומגיעה לכל המופעים, התחרויות והאירועים. היא תומכת בי גם כשקשה ומעודדת אותי כשצריך. כולם מגוייסים לעניין. ההורים שלי צריכים להסיע אותי לפחות חמש פעמים בשבוע לאבן יהודה, ולהחזיר אותי בשעות מאוחרות. גם אחי יובל נרתם לעניין כשקיבל רישיון לפני שנה, ועכשיו הוא יכול גם לעזור בהסעות לפעמים. גם סבא וסבתא, משני הצדדים באים, תומכים ועוזרים בכל מה שצריך. החברים שלי בכיתה מפרסמים בקבוצת ווטסאפ את החומר הלימודי מה שעוזר לי מאוד להשלים את השיעורים מהם אני נעדרת. כשחזרתי מהתחרות ב YAGP חברה טובה שלי חיכתה לי עם בלונים ושימחה אותי מאוד. בדרך כלל החברים מתעניינים אבל גם לא תמיד קל להם להבין למה אני עושה את זה ורוקדת כל כך הרבה".

מי המודל לחיקוי שלך?
"המודל לחיקוי שלי היא מיסטי קופלנד. מיסטי קופלנד היא רקדנית בלהקת הבלט ABT והיא הרקדנית האפרו אמריקאית הראשונה בתיאטרון הבלט האמריקאי. לפני מיסטי כל הרקדניות היו לבנות וכולן היו רזות מאוד ונראו חלשות. מיסטי היתה הרקדנית הראשונה ששברה את תפיסת הגזע בתחום המחול ואת התפיסה שרקדנית צריכה להיראות חלשה. היא רקדנית חזקה, גבוהה, שרירית ורוקדת מדהים וזכתה בהמון פרסים. מיסטי קופלנד היא המודל לחיקוי שלי מכיוון שהיא מראה שאם משהו חשוב לך שום דבר לא יעצור אותך בדרך לחלום גם אם המכשול שעומד בדרך הוא סטריוטיפ שקיים כבר מאות שנים. מיסטי עשתה את מה שהאמינה בו והצליחה לשבור את "תקרת הזכוכית" החזקה מאוד שהייתה מוצבת בדרכה" .

מהו ההישג המטורף שלך עד היום בענף?
"בשנים 2016-2017 השתתפתי בתחרות הנקראת YAGP שהיא תחרות המתקיימת במספר יעדים בעולם ובכל תחרות כל הריקודים בכל הקטגוריות שזכו במקומות הראשונים מגיעים לגמר המתרחש בניו יורק. אני טסתי בשנים אלה לתחרות בפאריס שריכזה את הרקדנים מכל אירופה. בנובמבר השנה זכיתי בתחרות זו ב top 12 בגילאי 12-14 עם סולו מודרני של אוהד נהרין מתוך "שדה 21" וזכיתי במקום השני בדואט של ענבל פינטו מתוך "אוייסטר" ביחד עם אלינור אוסטרובסקי בת ה-15. הזכייה במקום השני אפשרה לנו את העלייה לגמר ואנחנו נטוס ב-5 באפריל לניו יורק לייצג את ישראל בגמר של התחרות הגדולה ביותר בעולם".

מהם לדעתך היתרונות והחסרונות לנער שעוסק בספורט בזמן הלימודים?
"החסרון העיקרי הוא שחסר זמן פנוי. לא תמיד מצליחים להגיע לפעילויות כיתתיות, אין זמן להפגש עם חברים ואי אפשר ללכת לצופים. אבל למרות החסרונות יש לזה המון יתרונות. קודם כל ספורט זה כיף. זה ממש טוב לשמור על כושר, לעבוד עם הגוף ולחזק אותו. זה גם בריא וגם נותן המון כוח לכל היום. בגלל שאני אוהבת ספורט אז אני זוכה לעשות את מה שאני הכי אוהבת. אבל חוץ מכל אלו, יש לספורט תחרותי עוד יתרונות. זה מלמד אותי ניהול זמן, מאפשר לי ללמוד להתארגן מהר, ביעילות. זה מלמד התמדה ודבקות במטרה. בנוסף, ספורט מאפשר לי להתגבר על קשיים, לדעת להתמודד עם מצבי לחץ ועוזר לי ללמוד לסמוך על עצמי במצבים שונים כמו בתחרויות או מופעים. בנוסף לכל יש לי גם הזדמנות לפגוש אנשים מאוד מעניינים מהארץ ומחו"ל".

מה מיוחד בספורט שלך?
"אני חושבת שמה שמיוחד בספורט שלי הוא שהוא משלב גם עבודה מאוד קשה, ספורטיבית ואינטנסיבית של הגוף עם יצירתיות ואומנות. בנוסף, המחול מחייב עבודה פיסית שונה בכל תחום. למשל מי שעוסק במחול קלאסי חייב לעבוד על טכניקה, יציבה ודיוק תנועתי מקסימאלי עם חוקים מאוד ברורים. לעומת זאת במחול מודרני אפשר לתת לגוף להוביל אותך למקום יותר משוחרר, חופשי ופחות מוגבל. האקרודנס משלב ספורט ומחול כי שם מרכיבים אקרובטים עם מרכיבים ריקודיים. השילוב של הכל באופן יצירתי ואומנותי זה המיוחד במחול ובמיוחד מהנה במסלול שבו בחרתי".