הכירו את ליהי בן יוסף, בת 17.5 מגבעתיים, הלומדת בכיתה י"ב בבית הספר לאומניות תלמה ילין במגמת אומנות חזותית. ליהי מתאמנת בהפועל ת"א מועדון ימי שבמרכז דניאל לחתירה והיא חותרת קיאקים אולימפיים מהמובילות בישראל- אלופת הארץ לבוגרות ונוער לשנת 2015 וכיום סגנית אלופת הארץ ב-1000 מטר בקיאק יחיד. בשלושת התחרויות בהן התחרתה בחו"ל הגיעה לגמר בסירה זוגית במקצה ה-200 מטר.

עוד במדור על קו הזינוק:

•  על קו הזינוק: "נטוס לייצג את ישראל"
• על קו הזינוק: "הקרח עוזר לי לגלות את עצמי"
• על קו הזינוק: "הספורט שלי מיועד רק לעיוורים ולקויי ראיה"

"קיאקים זה אצלנו במשפחה"

מתי ואיך התחלת לעסוק בתחום שלך?

"קיאקים זה אצלנו במשפחה, אבא שלי היה מאמן של הנבחרת האולימפית בשנת 2000 (אולימפיאדת סידני) והתחום תמיד היה נוכח בבית. אני חותרת כבר מגיל שש, אבל רק בכיתה ח' (בגיל 13) התחלתי להתחרות כספורטאית הישגית".

מה מושך אותך בתחום הזה?

"בקיאקים יש השתתפות של כל הגוף בחתירה. זה מדהים שענף אחד מאגד בתוכו כל כך הרבה מרכיבי כושר גופני, ועובד באמת על כל חלקי הגוף. זה נותן לכל אחד למצוא את הנישה שלו בתוך הענף - יש מגוון ואתגר, ואפשר תמיד ללמוד דברים חדשים".

כמה פעמים בשבוע את מתאמנת?

"אני מתאמנת 11 פעמים בשבוע במרכז דניאל לחתירה".

מהם החלומות או השאיפות שלך בתחום?

"אני חולמת להגיע לאולימפיאדה, במקצה 500 מטר (זוגית, יחיד או רביעייה)".

איך את מצליחה לשלב בין הלימודים והספורט?

"אני לומדת בתיכון תלמה ילין, תיכון ארצי לאומניות. ללמוד בתיכון הזה זה מסלול מאוד עמוס בפני עצמו, אני לומדת שישה ימים בשבוע עד בערך ארבע אחר הצהריים. השילוב בין לימודים תובעניים שכאלה לספורט הישגי לא פשוט, אבל בהחלט נותן לי מפלט ושחרור מהלחצים של היומיום, ועוזר לי להיות ממוקדת. למדתי הרבה בתקופת התיכון על תכנון זמן נכון ויעילות, בלי זה לא הייתי מצליחה לשלב בין השניים".

"מופתעים שאני כל כך רצינית בעניין"

מהן תגובות החברים והמשפחה?

"המשפחה כמובן תומכת. הם דואגים שתמיד יהיה לי אוכל בתיק (זה דבר לא קטן לספורטאית שכל היום לא בבית) וגם כמובן שעוזרים, ועוקבים אחרי מה שאני עושה בספורט. אבא שלי בא איתי לכל האימונים ולוקח חלק מאוד גדול בחלק הזה של החיים שלי. החברים שלי גם כן תומכים, מתעניינים, תמיד מופתעים שאני כל כך רצינית בעניין. הם אוהבים להתייעץ ולשאול שאלות לגבי הספורט שלי וספורט בכלל. בנות שעושות ספורט הישגי זה לא דבר שכיח בבית ספר לאומנויות".

מי המודל לחיקוי שלך?

"קשה לי להגיד מי המודל לחיקוי שלי, אין לי דמות אחת שאני שואפת להיות כמוה. יש דברים שאני רואה אצל הרבה אנשים (לאו דווקא מתחום הספורט) שהייתי רוצה לאמץ. אבל אם הייתי צריכה לבחור במודל לחיקוי הייתי אומרת נבחרת הנשים של ניו זילנד. הנבחרת מורכבת מסירת רביעייה עם 4 בנות ועוד חותרת בקיאק יחיד. מה שאני כל כך מעריכה בנבחרת הזו שהיא מושתתת על חברות והישגיות ביחד. הן מצליחות בזכות זה שהן דבוקה אחת שמתקדמת קדימה. זה דבר נדיר לראות בארץ ובכלל בעולם, וכיף תמיד לראות אותן זוכות".

מהם לדעתך היתרונות והחסרונות לנערה שעוסקת בספורט בזמן הלימודים?

"היתרונות הם רבים - הכרתי חברים רבים דרך הספורט, טיילתי למקומות מגניבים בעולם, ספורט זה דבר מיוחד, שנתן לי את האפשרות להתעורר כל בוקר וללכת לעשות משהו מיוחד עוד לפני שכולם פקחו עין וקמו מהמיטה. כמו לכל דבר גם לזה יש חסרונות, כמו עייפות לאורך כל השבוע (קשה להישאר ערים בכל השיעורים), אין הרבה זמן לבלות עם חברים שהם לא במסגרת הספורט... אבל בסוף היתרונות בהחלט גוברים על החסרונות".

מה מיוחד בספורט שלך?

"מה שמיוחד בספורט שלי שהוא גם לצוות, גם ליחידים, אפשר לעשות אותו לאורך כל השנה, והוא בטבע. זה נותן מרחב לנשמה, לצאת קצת מהעיר ומהאינטנסיביות של היומיום. בנוסף, הוא מאוד פופולרי בעולם ומאוד מגוון. אפשר להתחרות במקצים האולימפיים, אפשר להתחרות למרחקים ארוכים, אפשר לחתור בים ולגלוש על הגלים, אפשר לחתור בנהרות גועשים, אפשר ביחידים או בצוותים, בסירות פלסטיק או מפייבר, אפשר אפילו להתחרות בסלאלום. קיאקים זה עולם ומלואו ואני רק בתחילת הדרך של לגלות אותו".