"בסוף כיתה ו' אמרו לי שיש לי גידול סרטני באגן ולא כל כך הבנתי מה זה אומר. הדבר הראשון שקפץ לי לראש הוא קרחת ולאט לאט התחלתי להבין במה מדובר", מספר עידו שקורי (19) מחולון, שיתחרה בעוד ימים ספורים במכביה כשחקן בנבחרת הכדורסל הצעירה של ישראל בכיסאות גלגלים.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• איזה עולם: המדינות שמעולם לא הכרתם
• חבר חדש למשפחה: המדריך השלם לגידול כלבים
• גאה בשונות: הצעירה שחולמת להיות מלכת היופי

עד גיל 12 הכדורגל היה ענף הספורט המרכזי בחייו של שקורי והוא אף חלם להיות כדורגלן מפורסם כבר אז. אך ברגע שהוא התחיל לחוש כאבים ברגל, החלום הגדול שלו הלך והתרחק ממנו. לפתע, הרופאים מצאו גידול סרטני בעצם האגן, ולאחר שנה של טיפולים וניתוח נפגעו לו ההליכה והיכולת לעשות ספורט כמו כולם, ואז למרבה המזל הוא הגיע לכדורסל, גם אם מדובר בעוד צירוף מקרים שהופיע על הדרך.

אין יותר כדורגל

"הייתי ספורטאי מאוד פעיל שעוסק בהכל, אבל כדורגל היה העיקר", משתף שקורי. "הייתי משחק טניס, קופץ לגובה, משחק בטניס שולחן, שוחה ורץ, ואז פתאום לקחו לי את הספורט. בהתחלה הוא היה סמוך ובטוח בכך שהוא יחזור לכדורגל, אך עם הזמן הוא התחיל להבין לבד שאין יותר כדורגל, אולי במזל, משום שאחרת סביר להניח שהוא לא היה מכיר מקרוב את הכדורסל. "מאז שאני ילד קטן ועד היום, אני טיפוס שהולך לו בספורט", אומר שקורי בגאווה. באחת הפעמים שהייתי בבית הספר, מישהו ראה אותי מסתובב עם קביים ושאל אותי אם אני רוצה לבוא להתאמן בכדורסל. מיד הגעתי ולא נתקלתי בשום מחסום, ישר התחלתי לשחק, תפסתי את העניינים מהר והצלחתי".

אופטימיות היא שם המשחק

 אם חשבתם ששקורי התאכזב מכך שהחלום שלו להיות כדורגלן נקטע בדרך, סימן שעדיין לא פגשתם את האופטימיות הרבה שמאפיינת אותו כבן אדם שמסתכל לאורך כל הדרך על חצי הכוס המלאה. הוא מודה כי בהתחלה זה היה קצת מבאס שהוא צריך לשבת בכיסא גלגלים ולא יכול לשחק כדורגל כמו שאר החברים, אך מהר מאוד הוא התרגל לרעיון ואפילו התלהב ממנו: "ספורט זה משהו שתמיד מילא אותי וזה לא משנה באיזו צורה.  ברגע שהגעתי לכדורסל ישר התחלתי לקלוט דברים בכדורסל ואפילו להתלהב יותר"

מסתבר שגם לשחקני כדורסל המשחקים בכיסא גלגלים יש יתרונות משלהם, לפחות אם תשאלו את שקורי. הוא פתאום החל להרגיש מהיר יותר במגרש, נהנה מהאפשרות לנוע על הכיסא מבלי לעמוד על הרגליים ולהזיע, או בקיצור, הסתכל על הענף הזה במשקפיים ורודות, גם הפעם. ומה לגבי חברים שלו? הם בין כה וכה לא איזה ספורטאים גדולים כך שזה לא היה משמעותי, לטענתו.

איך הגבת ברגע שנודע לך על הגידול הסרטני בעצם האגן?

"לא כל כך הבנתי מה זה אומר. סרטן זו מילה מאוד חזקה, אבל לא ידעתי מה היא מאותת לי. עם הזמן נכנסתי לתהליך והתחלתי להבין איפה אני נמצא.

אפשר להגיד שהיית בהלם?

"לא הייתי בהלם, כי לא ידעתי כלום על המחלה הזאת. אך כבר מההתחלה הייתי חיובי ובאתי בגישה של 'זו הולכת להיות תקופה קשה ואחריה אחזור לשגרה'".

איפה זה תפס את המשפחה?

"בהתחלה לא היה פשוט לשמוע את זה, אבל כל המשפחה שלי עזרה לי המון בתקופת הטיפולים ומיד נרתמה למשימה הזאת. יש להם חלק חשוב בתהליך ההחלמה שלי".

ומה לגבי החברים?

 "אפשר להגיד שהם היו כמוני. גם הם היו אז בוגרי בית הספר היסודי שלא הבינו כל כך במה מדובר, אבך בסופו של דבר כולם עברו איתי אז והרבה מהם נשארו איתי בקשר עד היום", הוא אומר 

למרות הכל, עברת שנה של טיפולים ואפילו ניתוח בגבורה רבה. מה גרם לך לנצח את המכשולים האלה ולחייך אליהם?

 "חברים, ספורט והרבה תעסוקה". לטענתו, הוא מצא במהלך המחלה הרבה תחביבים חדשים". פתאום הוא התחיל לנגן בגיטרה, ללמוד להטוטים ואפילו האנגלית שלו השתפרה פלאים כשחלק מהתחביבים עדיין ממשיכים ללוות אותו עד היום.

"הוא הפך ליותר מעוד מורה"

יש אדם מסוים שהשפיע עליך באופן מיוחד במהלך התהליך שעברת?

"המורה שלי למתמטיקה", שקורי עונה מיד. "הקשר שלי התחיל אז, כשהתחלתי את התהליך. בהתחלה הוא הגיע רק כדי לעזור ומהר מאוד הוא הפך בשבילי ליותר מעוד מורה. עד היום אנחנו חברים טובים, כמו קרובי משפחה למרות שכבר סיימתי את התיכון".

בוודאי מצאת את עצמך נעדר הרבה מבית הספר. הרגשת שזה היה מכשול עבורך?

"לא הגעתי לבית הספר במשך כל כיתה ז' ובכיתה ח' הגעתי רק שלוש פעמים בשבוע ואיכשהו הכל הסתדר. סיימתי בגרות בהצטיינות יתרה. בכיתה ט' חזרתי מאה אחוז לבית הספר והשקעתי הרבה בבית. לא הרגשתי את החסרון של השנתיים האלה שעברו מבחינה לימודית".

ומבחינה חברתית?

"לא כל כך, החברים שלי ליוו אותי לאורך התקופה הזאת ועדיין הייתי רואה אותם. אני חושב שזה הרבה עניין של מה שאתה משדר. אני שידרתי שזה לא מפריע לי, אז ככה החברים שלי ראו אותי".

אומנם התקופה הזאת  כבר מאחוריך, אבל במבט לאחור היית אומר לעצמך לעשות משהו אחרת?

"לא", הוא משיב. "אני די שלם עם עצמי וחושב שהוצאתי מהתקופה הזו גם דברים טובים".

"עברתי חוויות שרוב האנשים לא עוברים"

אתה מרגיש שמשהו בך השתנה מאז?

"כל החוויה הזאת משנה בן אדם. היא הפכה אותי לבוגר יותר והפגישה אותי עם קשיים שאף אחד לא עובר. זה מחשל מאוד. עברתי חוויות שרוב האנשים לא עוברים".

מהי העצה שלך לבני הנוער המצויים במצב דומה?

"להישאר אופטימיים, לצאת כמה שיותר מהבית ולהיות עם חברים. כשלא הרגשתי טוב ובא חבר הרגשתי טוב יותר. אני חושב שלא צריך לפחד לצאת מהבית ולבלות כל עוד אפשר. צריך לשכוח כמה שיותר מהצד השלילי ולמצוא תחביבים חדשים".

אוטוטו אתה תתחרה במכביה כבר בפעם השנייה. האמנת שתגיע למקום כזה?

"האמת שלא", מודה שקורי. אני זוכר שהייתי קטן בתור צופה באירוע ולא חשבתי כל כך על העניין הזה. זה מעמד מאוד מיוחד".

איך אתה זוכר את הפעם הראשונה שלך במכביה?

"מדהים, זו חוויה מיוחדת ששווה כל רגע".

"הפעם אני בא כשחקן מוביל"

מרוצה מההישגים שלך במכביה הקודמת?

"אז הייתי שחקן פחות חשוב בנבחרת וקיבלתי פחות דקות על המגרש. הפעם אני בא כשחקן מוביל בנבחרת הצעירה ויש לי יותר לאן לשאוף", הוא אומר מתוך ציפייה להגיע כמה שיותר רחוק.

וכשלבסוף שקורי נשאל על המסר שלו לקוראים, הוא התגלה בענווה האופיינית לו והבהיר שהוא לא מרגיש שהוא במקום הראוי לכך: "אני לא חושב שאני במעמד של להעביר מסר. אני כולה ילד בן 19 שרק סיים תיכון".