"כשהייתי בערך בן 14, צפיתי עם המשפחה ב'משחקי הרעב' ואבא שלי התלהב מאוד והתחיל להתעניין בחץ וקשת. הוא גילה שיש מטווח חץ וקשת קרוב לבית שלנו, אז באנו להתנסות ומאוד נהניתי. לבסוף, הצטרפתי למועדון הירי ובתוך שנה כבר הפכתי לקשת טוב יחסית". מספר סגן אלוף הארץ בחץ וקשת, עומר שחם (17) מאזור נצרת על תחילת דרכו בענף.

עוד בערוץ המגזין של פרוגי:

• דרכון ירוק? יש חיה כזאת בניגוד למה שחשבתם
• שוחה לעבודה: הכירו את האיש שלעולם לא נתקע בפקקים
• מושיט יד: בן השירות שמתנדב בעמותה שעזרה לו להחלים
  

 לעמוד בלחץ כשהכל מוטל על הכתפיים שלך

שחם שיחק כדורסל ואף היה בנבחרת הכדורעף של בית הספר שלו כשהתחיל לעסוק בחץ וקשת, אך התחבר יותר לחץ וקשת ולבסוף נפרד מהכדורעף לטובת הקשתות. לדבריו של שחם, בניגוד לתחומי ספורט אחרים, הקשתות דורשת יכולות ריכוז ועמידה בלחץ גבוהות מהרגיל. "הגוף יורה בצורה הכי טובה כשהוא נמצא במצב רגיל. אם תכנס ללחץ, ההישגים שלך פשוט יהיו פחות טובים", הוא מציין.

מאות חצים באימון אחד

מכיוון שהספורט הזה דורש ריכוז, יש קשתים שמנסים להפיג את הלחץ ולהתכונן לתחרויות חשובות ומלחיצות על ידי מדיטציה, אך לדבריו של שחם הוא פועל בשיטה שונה, שבה הוא נח ומתאמן על ירייה מקרוב על מנת "לחמם" את הגוף שלו וכך הוא מגיע מוכן לתחרויות. ובשעת הירי, שחם מנטרל את המחשבות שלו ומנגן בראשו מנגינה או  מתרכז בתנועת הגוף והנשימות בזמן הירי על מנת לשמור על ההמשכיות והריכוז בין ירייה לירייה.

שגרת האימונים של שחם כוללת שימוש במאות חצים ביום. "האימון כולל ירייה לטווחים שונים. ירייה מטווח קרוב בשביל להתאמן על הטכניקה, ומטווח רחוק כדי להתאמן על ירי בתחרויות. אני בדרך כלל מתחיל ביריית כמה עשרות חצים מקרוב. לאחר מכן, אני יורה מרחוק, מחשב את מספר הנקודות שאוכל להגיע אליהן בתחרויות, בודק את רמת הדיוק שלי, ואחרי בסביבות ה-200 חצים אני מסיים".

חץ וקשת זה לא ספורט שגרתי. כיצד הגיבה המשפחה כשהתחלת לעסוק בו?

"המשפחה מאוד תומכת. אבא שלי היה ספורטאי והוא גם מכיר את ההרגשה הזו של להיות נער ספורטאי. הקשתות דורשת מאמץ משפחתי מלא, זה לא כמו כדורגל שיש לך כדור ונעליים ואתה יכול להתאמן במגרש השכונתי. בחץ וקשת צריך מטווח ויש רק חמישה כאלה בארץ. אתה צריך קשת וחצים, ובגלל שאתה גדל ומתחזק הציוד משתנה, צריך קשת חזקה וגדולה יותר".

והחברים?

"בהתחלה הם התייחסו לזה כמו אל החץ וקשת של ל"ג בעומר, לא יותר מדי ברצינות. אבל כשהם ראו שאני יורה עם ציוד רציני, קשת מברזל וחצים ארוכים ומקצועיים, ושאני מגיע לתחרויות בחו"ל, הם התחילו לקחת את זה ברצינות. הם הבינו שאני מכוון גבוהה", הוא אומר בנימה אופטימית.

"אין הרבה בני נוער שעוסקים בזה"

מדוע לדעתך חץ וקשת אינו ענף ספורט פופולרי בארץ?

"זה מאוד מאכזב לפי דעתי", שחם משיב עם תסכול בעיניים. "בארץ יש לנו פחות מאלפיים קשתים. אין הרבה בני נוער שעוסקים בזה ושאני יכול להתחרות איתם. כרגע אני מתמודד מול מבוגרים, כי פשוט אין נוער. זה ענף שהרבה פורשים ממנו. הוא דורש ריכוז והתמדה ברמה גבוהה מאוד ולא הרבה אנשים מסוגלים לעשות את אותה התנועה עשרות אלפי פעמים בשנה".

אתה חושב שיש דרך להנגיש את הענף הזה ליותר בני נוער?

"אני חושב שאחד הדברים שיכולים לעזור לענף הזה זו תמיכה מהאיגוד האולימפי של ישראל ואולי אפילו להכניס את זה לבתי ספר בתור ליגה תחרותית או לעבור ברחבי הארץ ולהעביר הדגמות לנוער, אבל בעיקר לפרסם ולהפיץ את הענף".

איך הגבת כשנודע לך שתתחרה במכביה?

"שמחה, זו הייתה המכביה הראשונה שלי".

מה היה מיוחד בתחרות הזאת?

"הייתי בהרבה תחרויות בחו"ל, אבל עד המכביה לא יצא לי להשתתף בתחרות בינלאומית בישראל, מכיוון שבמכביה הקודמת לא הייתי קשת בכלל. יש באירוע הזה אחווה מיוחדת. העובדה שאתה יודע שכולם באים ממדינות בכל העולם והם חלק מאותו העם יוצרת הרגשה מאוד מיוחדת".

"זו הרגשה של פספוס"

ציפית שתגיע למעמד כזה?

"כן, הייתי כבר בתחרויות בחו"ל אז הבנתי שפניי מועדות אל המכביה. זה אתגר שהיה על הדרך לאליפות העולם שמתקיימת בספטמבר הקרוב. למרות שבגלל כל הבגרויות שהיו לי השנה, לא יצא לי להתאמן הרבה. האימון הראשון במכביה היה האימון הראשון שלי מזה הרבה זמן".

ובסופו של דבר, לאיזה הישג הגעת?

"הגעתי למקום הרביעי. אחרי קרב עם מתמודד שהסתיים בתיקו נתנו לנו עוד ירייה אחת, השגנו את אותו ניקוד ופגענו באותו מקום, אבל הוא היה קרוב יותר למטרה בשני מילימטר ממני, אז הוא קיבל את המקום השלישי".

מרוצה או מאוכזב?

"זו הרגשה של פספוס, פספסתי את המדליה בשני מילימטר", שחם עונה ומתבאס". "זו הרגשה מעצבנת, אבל מהנה".

לאילו יעדים אתה רוצה להגיע?

"אולימפיאדת טוקיו 2020. זה נחשב לאירוע הכי גדול בענף הקשתות, יותר מכל אליפות וגביע עולם. זו תחרות שבה לוקחים את הטובים שבטובים. אני מאמין שעם עבודה קשה, דם, יזע ודמעות, אני אגיע לשם".

לסיום, מה המסר שלך לקוראים שלנו?

"רק החזקים ביותר ישרדו בענף הזה. אם אתם מוכנים להתמיד ומאמינים שאתם מתאימים לזה ושיש לכם את הריכוז ואת כוח הרצון, אתם תוכלו להפליג עם זה לאן שתרצו".